יהודים-נוצרים – הבדלי גרסאות

'''יהודים נוצרים''' או '''הכת היהודית נוצרית''' ולעתים גם '''נוצרים יהודים''' היו [[יהודים]] שקיבלו עליהם גרסה של ה[[נצרות קדומה|נצרות הקדומה]] עוד טרם [[הפיצול בין הנצרות ליהדות]].

 

בתקופה בה פעלה הקהילה, לא נקראו אנשיה "נוצרים" אלא "נצרנים" (שומרים) או "משיחיים" (Χριστιανούς{{כ}} (Christianoύs בתעתיק לאותיות לטיניות) וכך גם נכתב במעשי השליחים יא' 26, לפיכך ברוב שפות העולם נקראים הנוצרים "כריסטיאנים" מהמילה כריסטוס - משיח.

 

הנצרות החלה כזרם בתוך היהדות. כפי שהיו זרמים אחרים בני אותה תקופה ([[פרושים]], [[צדוקים]], [[איסיים]], [[בייתוסים]], [[תיראפויטים]], [[הפילוסופיה הרביעית]], [[אלכסאים]]). היהודים הנוצרים ראו עצמם כיהודים ופרט ל[[טבילה לנצרות|טבילה]] שהוסיפו לעצמם והאמונה כי [[ישו]] היה [[משיח]] קיימו את [[מצווה|מצוות היהדות]] ([[כשרות]]{{הערה|"ויאמר פטרוס חלילה לי אדני כי מעולם לא אכלתי כל-פגול וטמא" - מעשי השליחים י, 14}}, [[ברית מילה]]{{הערה|"וירדו אנשים מיהודה והם מורים את-האחים לאמר אם-לא תמולו כדת משה לא תושעון" - מעשי השליחים טו, 1}}, [[שמירת שבת]] וכו') ואף ראו ב[[בית המקדש]] את המרכז הרוחני והדתי שלהם{{הערה|"ויום יום היו שוקדים להיות במקדש לב אחד ויבצעו את-הלחם בבית בבית" - מעשי השליחים ב, 46{{ש}}

"ופטרוס ויוחנן היו עולים יחדיו אל-המקדש לתפלת המנחה בשעה התשיעית" - מעשי השליחים ג, 1{{ש}}

קהילות יהודיות-נוצריות המשיכו להתקיים עד המאה ה-7 לפחות. יש קטעי מידע על יהודים-נוצרים בארץ ישראל וסביבותיה (בעיקר אנטיוכיה) במהלך המאות ה-5 וה-6, אולם אין מידע על קהילות אלו אחרי הכיבוש הערבי. על פי הסברה המקובלת רובם נטמעו בכנסיות הסוריות ([[מלכיתים|הכנסיות המלכיתיות]], [[הכנסייה האנטיוכית]], [[הכנסייה הסורית אורתודוקסית]]). גם [[הכנסייה הסורית של מלבר]] ב[[הודו]] טוענת לשורשים בקהילה היהודית-נוצרית. בנוסף, היו כתות כמו ה[[אתינגאנים]], שייתכן והיו להן שורשים בקהילות יהודיות נוצריות.

 

בהתחלה, הרומאים ראו ביהודים הנוצרים (ומאוחר יותר בנוצרים) כזרם או כת בתוך היהדות. איסורים והתרים שחלו על היהודים חלו גם על היהודים-נוצרים. בשלב מאחר יותר נרדפו הנוצרים בנפרד מהיהודים וזאת עד להפיכתה של הנצרות לדת מותרת.