אבו עוביידה בן אל-ג'ראח – הבדלי גרסאות

מ
הגהה
מ (הגהה)
'''אבואַבּוּ עוביידהעֻבַּיְדַה בןעַאמִר גבְּן עַבְּד אללַּהּ בְּן אלְ-גַ'ראחרַּאח''' ([[ערבית]]: '''أبو عبيدة عامر بن عبدالله بن الجراح'''; [[583]] - [[638]]) היה אחד מעשרת [[אלצחאבה|מלוויו]] הראשונים של [[מוחמד]] להםשלהם הובטח [[גן עדן]] (ערבית: جنّة), ושמו מוזכר בכתבים מוסלמייםאסלאמיים קדומים. לאחר מותו של הנביא שימש אבו עוביידה כמפקדמפקד צבאי, איש אמונו של ה[[ח'ליף]] [[עומר בן אל-ח'טאב]], ונשא בתואר '''מגן האומה''' (أمين الأمة; אמין אל -אומה).
 
==קורות חייו==
===בתקופת הנביא מוחמד===
המסורת המוסלמיתהאסלאמית מספרת כי אבו עוביידה נולד בשנת [[538]] לאביו '''עבדאללהלעבדאללה בן אל-ג'ראח''' -, סוחר מ[[שבט קורייש]] (ב[[ערבית]]: '''قريش''', בתעתיק מדויק: קֻרַיְש) שבטו של הנביא [[מוחמד]], מייסד ה[[אסלאם]]. המסורת מהללת את משפחתו כאצילים, שעוד בטרם התאסלמו היו מפורסמים באומץ לבם וצניעותםובצניעותם. בשנת [[611]] החל הנביא [[מוחמד]] להטיף את תורתו לאנשי [[מכה]], ואבו עוביידה היה בין הראשונים לקבל עליהם את הדת החדשה. ביחד עם הנביא הוא נאלץ לסבול רדיפות של בני משפחתו ובני השבט, ובשנת [[622]] יליווהליווה את מוחמד ל[[הג'רה]] לעיר ית'רב (يثرب), שנקראה לימים [[אל-מדינה]].
 
בשנת [[624]] השתתף אבו עוביידה ב[[קרב באדרבדר]], שהסתיים בניצחון הצבא המוסלמיהאסלאמי הקטן על בני שבט קורייש. בקרב הותקף אבו עוביידה על ידי אביו, והרגואבו עוביידה הרג אותו ב[[דו-קרב]]. בשנת [[625]] השתתף אבו עוביידה ב[[קרב אוחוד]] והגן בגופו על הנביא מוחמד בעת הנסיגה. הוא השתתף במשא ומתן עם אנשי [[מכה]] וחתם על [[הסכם חודייביהחודיבייה]] (ב[[ערבית]]: '''صلح الحديبية''', תעתיק מדויק: צלח אלחדיביה, מילולית: "שלום חודיבייה") שהוא הסכם [[שביתת נשק]] שנחתם בין הנביא [[מוחמד]] לאנשי [[מכה]] ב-[[628]]. בשנת [[630]] השתתף אבו עוביידה כמפקד אחד מארבעת הגדודים המוסלמייםהאסלאמיים בכיבוש מכה, ולאחר מכן השתתף ב[[קרב תבוכ]], שפתח בשנת [[630]] את המלחמה בין הערבים בהנהגת [[מוחמד]] לבין ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטים]]. בשנת [[632]] נפטר מוחמד, ומאבקי הירושה העלו לכיסא את [[אבו בכר]], ה[[ח'ליף]] הראשון.
 
===תקופת הח'ליף אבו בכר===
על פי המסורת המוסלמיתהאסלאמית, עמד אבו עוביידה על מיטת חוליו של מוחמד בשעותיו האחרונות ועימוועמו [[אבו בכר]] ו[[עומר בן אל-ח'טאב]], הוא סירב להציע עצמו כיורש והבחירה נפלה על אבו בכר. שכרו הגיע לאחר [[מלחמות הרדה]], משמונה לשמש מפקד הפלישה המוסלמיתהאסלאמית ל[[לבנט]]. בשנת [[634]] הוא צירף את צבאו לכוח פרשים תחת פיקודו של [[ח'אלד בן אל-וליד]], וביולי 634 נפגש הצבא המוסלמיהאסלאמי עם צבא של [[האימפריה הביזנטית]] ב[[קרב אג'נדיין]]. ולאחרלאחר קרב עקוב מדם יצא כאשר ידו על העליונה, כאשר הביזנטים נסוגו לערי המבצר והותירו את [[ארץ ישראל]] ו[[סוריה]] פתוחות בפני המוסלמים. באוגוסט 634 הגיע הצבא המוסלמיהאסלאמי ל[[דמשק]], ולאחר מצור של חודש כבש את העיר ביום [[18 בספטמבר]] 634.
 
===תקופת הח'ליף עומר===
עם מותו של אבו בכר הוכתר עומר בן אל-ח'טאב כח'ליף השני, והלה מינה את אבו עוביידה כמפקד העליון של הצבא המוסלמיהאסלאמי במקומו של [[ח'אלד בן אל-וליד]]. הסיבה לחילופי הגברי לא ידועה במדויק, אך ייתכן שהח'ליף חשש מהמוניטין שח'אלד בן אל-וליד יצר כמצביא בלתי מנוצח והפופולריותומהפופולריות שלו בקרב החיילים והעדיף לשים במקומו את אבו עוביידה, שתכונתו הבולטת הייתה נאמנות והוכיח כי אין הוא חפץ בכיסא ה[[ח'ליף]]. קצב התקדמות הצבא המוסלמיהאסלאמי הואט תחת פיקודו של אבו עוביידה, אך לא הופסק; אבו עוביידה נתגלה כמנהלתן יעיל אך נזקק לח'אלד בן אל וליד כמפקד צבאי ישיר של הצבא. בינואר [[635]] נכבש המבצר האסטרטגי [[פלה (יישוב קדום)|פלה]] שבעבר הירדן. במרסבמרץ [[636]] נכבשה העיר [[חומס]] -, מרכז מנהלתימנהלי חשוב של הביזנטים, לאחר מצור של חצי שנה,. כיבוש סוריה אז הושלם למעשה, והאימפריה הביזנטית לא יכלה מלהימנע מעימות ישיר עם הצבא המוסלמיהאסלאמי.
 
===קרב הירמוך===
{{ערך מורחב|קרב הירמוך}}
עם התמוטטות מערך ההגנה המקומי של הביזנטים ואיבוד חלק גדול מהפרובינציות של ה[[לבנט]], החל הקיסר [[הרקליוס]] לאסוף צבא חדש, על מנת להוציא אל הפועל התקפת נגד, שמטרתה להדוף את הכוחות הערבים-מוסלמייםאסלאמיים מ[[ארץ ישראל]] ו[[סוריה]]. הצבא הביזנטי כלל את יחידות העילית שבדרך כלל שכנו בעיר הבירה [[קונסטנטינופול]], שרידיםושרידים מהצבאות הביזנטיים שהצליחו להתחמק מהשמדה בקרבות הקודמים מול המוסלמים;. הרקליוס גם גייס [[ארמניה|ארמנים]] וכוחות ערביםערביים נאמנים לביזנטים, במטרה ליצור צבא בעל עדיפות מספרית מכרעת כנגד הצבא הערבי. ריכוז הצבא הביזנטי לא נעלם מעיני המפקדים המוסלמים, ועל פי עצתו של ח'לידאלד בן אל-וליד הורה אבו עוביידה על נסיגה כללית מצפון סוריה וריכוז הצבא הערבי באזור ה[[גולן]]. בעקבות הצבא המוסלמיהאסלאמי הנסוג נע טור ביזנטי, שתפס מחדש ערים ומבצרים. מבחינה זו, אין ספק שהמהלך האסטרטגי הביזנטי נשא פרי ללא קרב, ותחת צלו הכבד של צבא ביזנטי נסוגו המוסלמים משטח סוריה - חזרה לכיוון דרום. אבו עוביידה לא היה מצביא בעל כישרון, ועם תחילת העימות העביר את הפיקוד הישיר לח'אלד בן אל-וליד.
 
יחידות הצבא המוסלמיהאסלאמי זרמו מכל אזור סוריה והלבנט אל רמת הגולן בסמוך לערוץ נחל ה[[ירמוך]]. במשך שלושה חודשים חנו הצבאות זה מול זה מבלי ליזום מהלך התקפי. התיעוד ההיסטורי של הקרב מועט ומהימנותו מוטלת בספק. מהלכי הקרב אינם ברורים ומהלכו מעורפל, עד כדי הצבת סימן שאלה לגבי משך העימות כנטען במקורות היסטוריים מוסלמייםאסלאמיים - ששה ימים רצופים . ככל הידוע, ביום ה-[[20 באוגוסט]], לאחר סדרת קרבות, הובס הצבא הביזנטי והושמד לחלוטין.
 
===כיבוש סוריה וארמניה===
מאחר שלצבא הביזנטי לא הייתה כל תוכנית חלופית למקרה בושבו יוכרע קרב הירמוך לטובת המוסלמים, נסוג רוב הצבא הנותר אל עומק השטח הביזנטי והותיר בכך את סוריה לידי הצבא המוסלמיהאסלאמי, שנע במהירות, ומבלי להיתקל בהתנגדות של ממש, וחזרחזר ותפס את דמשק וחומס. תוצאה נוספת של הקרב הייתה שבירה מוחלטת של רוח הלחימה של הצבא הביזנטי.
 
לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ המוסלמיהאסלאמי ל[[ארץ הקודש]]. בסוף [[637]], לאחר מצור ממושך, נכנעה [[ירושלים]]. משאפסה תקוותם של המגיניםהמגִנים לחילוץ ביזנטי, [[קיסריה]] -, בירת הפרובינציה והנמל החשוב לאורך החוף הארץ ישראלי, שקיבלה אספקה דרך הים, נכנעה למצור יבשתי בשנת [[640]] - ביחד עם שאר ערי הנמל הביזנטיות לאורך החוף המזרחי של [[הים התיכון]]. לאחר כיבוש ירושלים חזרו המוסלמים לאזור צפון סוריה, ולמרות נוכחות ביזנטית בכל הערים המבוצרות וגילויי התנגדות במרכזים הגדולים, נכנעה העיר [[חאלב]] באוקטובר [[637]] - משהוברר למפקד חיל המצב כי כל עזרה וסיוע ביזנטי לא יגיעו לעיר. לאחר קרב בשערי העיר [[אנטיוכיה]] נטש הרקליוס את העיר בהשבה ישב, ויצא עם פקידיו והאצולה הביזנטית לקונסטנטינופול. העיר עצמה נותרה להתמודד עם גורלה, ולאחר מצור קצר נכנעה. דהרת הצבא המוסלמיהאסלאמי לא נעצרה, ותוךתוך תנועה וניצול העובדה שהצבא הביזנטי נמנע מכניסה לקרב והפקרת חיל המצב של המבצרים והערים הביזנטיות לחסדי המוסלמים. הקטסטרופההאסון בירמוך חברהחבר לעובדה שהקיסר הרקליוס היה על ערש דווי. אשתו והאצולה הביזנטית היו עסוקים במלחמות ירושה ובמאבקים אידאולוגיים דתיים, שפילגו את האימפריה ורוקנו את כוח חיותה{{הערה|John Julius Norwich. ([[1998]]). ''A Short History of Byzantium''. Vintage. p.97}}. כך כבש הצבא המוסלמיהאסלאמי את [[ארמניה]] בשנת [[638]] ונכנס אל תוך [[אנטוליה]]. גם כאן חזר המחזה של כניעה המונית של ערים ומבצרים. המכבש המוסלמיהאסלאמי נעצר רק לאחר ש[[מגפה|מגפת]] ה[[דבר (מחלה)|דבר]], עשתהשעשתה שמות בשורות הצבא המוסלמיהאסלאמי, בצורתובצורת קשה, מנעהשמנעה [[מרעה]] מסוסי הפרשים, והדחתוכמו גם הדחתו של ח'אלידאלד איבןאבן וואלידאל-וליד, המצביא המוסלמי, מתפקידו;. גורמים אלה לא אפשרו לצבא המוסלמיהאסלאמי להמשיך במערכה.
 
===רעב ומגפה===
בסוף [[המאה השביעית]] הוכה הלבנט על ידי [[בצורת]] שהביאה לרעב כבד. אבו עוביידה הוכיח את יכולתו כמנהיג ומארגן ושלח ל[[אל -מדינה]] שיירות עם מצרכי מזון שהקנו לו את תודת הח'ליף. עוד בטרם הצליחו תושבי סוריה להתאושש מהרעב, הכתה מגפת דבר שקצרה קורבנות רבים ובהם אבו אל עוביידה. על פי המקורות המוסלמיםהאסלאמיים, הח'ליף הזמין את אבו עוביידה להימלט ולהציל את נפשו, אך אבו עוביידה סירב וביקש להישאר עם חייליו. בניסיונו לצאת מהאזור מוכה המגפה והערים הצפופות, הוא הגיע ליישוב '''ג'בייה''' (ידועהידוע גם בשם גביטה בניב [[סורית|סורי]]-[[ארמית|ארמי]]), השוכן במרחק של כ-5 קילומטרק"מ צפונית -מזרחית לעיר הסורית המודרנית [[נווה (עיר בסוריה)|נווה]] ונמצאתונמצא על הכביש שמחבר את [[קונייטרה]] עם אזור ה[[חורן]] שבדרום סוריה, ובסמוךבסמוך לזירת ניצחונו הגדול בקרב הירמוך. מהלך זה היה מאוחר מידימדי, והוא מת מהמגפה, ועל פי חלק מהמסורות נקבר במקום{{הערה|N.K. Singh. ([[2003]]). ''PROPHET MUHAMMAD AND HIS COMPANIONS''. P.119. ISBN 978-8187746461}}{{הערה|על העיר נווה ראו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/alatar/alatar14.pdf מאמר] של בן-ציון רוזנפלד נווה - בירת הבשן מימי הורדוס ועד הכיבוש המוסלמיהאסלאמי.}}.
 
מסגד ובושבו קבר המיוחס לאבו עוביידה נמצא ב[[ירדן]] בסמוך לכפר פֵּלַה (בקרבת היישוב הקדום [[פלה (יישוב קדום)|פלה]]).{{הערה|http://www.travbuddy.com/travel-blogs/32880/Shrine-Abu-Ubaidah-ibn-al-Jarrah-8.}}.
 
<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="4">
קובץ:Shrine of Abu Ubaidah ibn al-Jarrah 2.jpg|חצר פנימית במסגד.
קובץ:Shrine of Abu Ubaidah ibn al-Jarrah 3.jpg|חצר פנימית במסגד.
קובץ:Tomb of Abu Ubaidah ibn al-Jarrah 2.jpg|קברו של אבו עוביידה בן אל-ג'ראח בירדן.
</gallery>
 
 
==ראו גם==
 
* [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]]
 
* [[ירושלים בתקופה המוסלמית]]