נחשוני החולה – הבדלי גרסאות

'''ניסים בכור אלחדיף''' שמוצאו באי [[רודוס]], התייתם מאביו, שהיה סוחר אמיד ובעל ספינות מפרש למסחר באזור [[הים האגאי]] ובאחת טבע עם ספינותיו וסחורתו, והותיר את אשתו '''גמילה אלחדיף''' [[עגונה|כעגונה]] בת 18 עם תינוק בן שנה וחצי. גמילה עלתה לארץ ישראל ונתישבה בירושלים. אותו זמן, הופיע [[קרל נטר]] בפעם הראשונה בארץ. פעם, בעברו ברחוב אחד בירושלים, נפל מבטו על נער כבן 12 המשתעשע ומשתובב להנאתו. לקחהו בידו ושאל אותו: מה עבודה היית רוצה לעבוד? - לזרוע [[אבטיח|אבטיחים]]- השיבו הנער. והיכן אביך ואימך?-אב אין לי רק אמא יש לי, -ובכן נלך שנינו אל אמא- אמר נטר, וילכו. הג' אלחדיף תפשה מיד ערכה של הזדמנות זו, ומסרה את הנער לרשותו ולפיקוחו של העתיד להיות מיסד [[מקווה ישראל]]. מיד אחרי-כן יצא קרל נטר [[קושתא|לקושתא]] וקיבל את הזיכיון על אדמת מקוה-ישראל. כעבור זמן קצר לקח עמו את הנער בכור אלחדיף לצרפת, סדר אותו בבית ספר חקלאי גבוה בפריז; ומשם נשלח אחרי-כן להתמחות בגידול [[פרח|פרחים]] [[ניצה|בניצה]] [[גראס (צרפת)|ובגראס]] שבדרום צרפת. משגמר את לימודיו, חזר ארצה ונתישב ביפו. הסתובב בחוג הסוחרים מקרב [[ספרדיםיהדות ספרד|עדת הספרדים]], בלי שהרפה משאיפתו להיאחז בקרקע. אותו זמן התגורר ביפו נוצרי אחד, הברון [[פון אוסטינוב]] [[הארצות הבלטיות|מהארצות הבלטיות]]. הלה היה עשיר גדול ובעל נטייה יתרה לפרחים, והוא מינה את בכור אלחדיף גנן לגנו הגדול. עבד במקום עשר שנים, ובמשך אותו הזמן גם הספיק להקים את משפחתו. כשעלה [[אדמונד ג'יימס דה רוטשילד]] הנדיב הגדול בפעם הראשונה ארצה, התארח בביתו של ברון אוסטינוב הנזכר, ומשראה הנדיב את הגן, שעורר התפעלותו בשפעת הצמחייה המגוונת שבו ובסידורו המופתי, שאל את אוסטינוב מנין לו גנן מומחה כזה. מיד קרא לבכור עם שני עוזריו שני בני [[קוצ'י|הודו]] יצחק ואברהם מתלמידי מקווה ישראל, והציגם בפני הנדיב. אז נוצרה ידידות בין אבי היישוב ובין הצעיר אלחדיף עד שכעבור זמן-מה אחרי שוב הנדיב לפריז, קבל מהאחרון מכתב (בו הנדיב קורא לאלחדיף "בני ביקר...") המזמינו לשרותה של הפקידות בארץ. בשנת [[1886]] נשלח בכור [[פתח תקווה|לפתח תקווה]], במקום שנמסר לו התפקיד של סידור הנטיעות הראשונות. כעבור שלוש שנים, הועבר [[ראשון לציון|לראשון לציון]] שם המשיך לטפל בנטיעות. כשבקר הנדיב [[גליל עליון|בגליל]] ומרמת [[ראש פינה]] נגלה לפניו נוף יסוד-המעלה - עלה בדמיונו להפוך את המקום למעין [[הריביירה הצרפתית|ריביירה צרפתית]]. לנטוע בו פרחים ולהקים בתי חרושת לתפוקת [[אפרסמון (בושם)|בשמים]] וכו'. ובקשר לזה נזכר באלחדיף, כבאיש המתאים להגשמת רעיונו. לבכור '''וחנה''' אשתו היו חמישה ילדים, שלושה בנים '''יוסף אלחדיף''','''פרחיה אלחדיף''' עזב לדרום אמריקה ובמות אביו חזר למשק. המצב הכלכלי בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] הורע משום [[האימפריה העות'מאנית|שהעות'מאנים]] לקחו מהמתיישבים את כל הבהמות. ופרחיה נותר לשמור על אדמות המשפחה. כשחלה מאד, העדיף מוות על פני ניסיון הצלה רפואית תמורת ויתור על אדמות המשפחה ביסוד "משהוא רק מופקד עליהן לשמרן". ו-'''בנימין אלחדיף''' בן הזקונים, "המוצלח ביותר במשפחה" מטאור מוכשר בפיננסים נפטר בניתוח בצרפת בגיל 25, ושתי בנות '''שרה אלחדיף''' שנבחרה על ידי הפקידות להשתלם בהוראה בצרפת ושמשה מורה כשנתיים עד למותה [[אלכסנדריה|באלכסנדריה]] בערב [[תשעה באב]] [[תרס"ד]] בתו '''רוזה אלחדיף''' מספרת (1958), שהנדיב מסר פקודה בשנת [[1890]] שיבוא ליסוד-המעלה שם קיבלו בית מהפקידות.