ריק קרלייל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תבנית מאמן כדורסל לתבנית אישיות כדורסל* |
סקריפט החלפות - ({{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|,{{בספורט|=>{{בספורט... |
||
שורה 31:
קרלייל נבחר ב[[דראפט ה-NBA]] בבחירה מספר 70 בסיבוב השלישי, על ידי [[בוסטון סלטיקס]], בה שיחק לצידם של [[לארי בירד]], [[ביל וולטון]] ו[[רוברט פאריש]]. הוא שיחק בבוסטון במשך שלוש שנים, וזכה עם הקבוצה באליפות הליגה עם ניצחון בגמר ה-NBA מול [[יוסטון רוקטס]], בה שיחק סמפסון, חברו לשעבר בקבוצת המכללות. קרלייל, שלא היה גורם משמעותי בהרכב הנחשב לאחד מהטובים בהיסטוריה,{{הערה|[http://www.nba.com/history/toptenteams_index.html Top 10 Teams in NBA History] באתר NBA.com{{כ}}}} שותף בסדרת הגמר בשלושה מששת המשחקים, בהם קיבל סך של 8 דקות ותרם שש נקודות בלבד.{{הערה|[http://www.basketball-reference.com/playoffs/NBA_1986_finals.html סטטיסטיקת סדרת הגמר 1986]}}
בשנת [[1987]], אחרי ששוחרר מהסלטיקס, שיחק קרלייל תקופה קצרה במדי [[אלבני פטרונס]] מ[[ליגת ה-CBA]] בטרם חתם על חוזה בקבוצת [[ניו יורק ניקס]]. הוא שיחק בניקס עונה בודדת, עונת {{בספורט|NBA|1987|1988}}, בה שותף ב-26 משחקים בלבד, ובשנת {{בספורט|NBA|1989}} שיחק חמישה משחקים במדי [[ברוקלין נטס|ניו ג'רזי נטס]] תחת המאמן [[ביל פיץ']], בטרם פרש ממשחק פעיל.
==קריירת האימון==
לאחר פרישתו ממשחק בשנת 1989 קיבל קרלייל משרה כעוזר המאמן של פיץ' בניו ג'רזי נטס. הוא בילה בניו ג'רזי במשך חמש עונות, במהלכן הוחלף פיץ' ב[[צ'אק דיילי]]. בשנת {{בספורט|NBA|1994}} עבר קרלייל לעמדת עוזר המאמן ב[[דטרויט פיסטונס]] בה בילה במשך שלוש עונות נוספות.
בשנת {{בספורט|NBA|1997}} מונה קרלייל לתפקיד עוזרו של חברו לשעבר לקבוצה לארי בירד, שהיה באותה העת מאמנה של [[אינדיאנה פייסרס]]. בשנותיו באינדיאנה כעוזר המאמן היה קרלייל שותף לשתיים מהעונות הטובות ביותר בתולדות המועדון. כבר בעונתו הראשונה, עונת {{בספורט|NBA|1997|1998}} הצליחה הקבוצה לסיים את העונה הסדירה במאזן של 58 ניצחונות מול 24 הפסדים בלבד, ובמקום השלישי ב[[מבנה ה-NBA#מזרח|מזרח]]. במשחקי הפלייאוף העפילה הקבוצה עד לסדרת גמר המזרח תוך שהיא מדיחה את [[קליבלנד קאבלירס]] 1-3 בסיבוב הראשון, ואת ניו יורק ניקס בתוצאה 1-4 בחצי גמר המזרח.{{הערה|עד עונת [[2002]]/[[2003|03]] הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים, ומאותה עונה גם הסיבוב הראשון מתקיים בשיטת הטוב משבעה משחקים.}} בעונת {{בספורט|NBA|1999|2000}} סיימה הקבוצה במקום הראשון במזרח עם מאזן של 26-56 ובמשחקי הפלייאוף העפילה עד לסדרת גמר ה-NBA, לראשונה בהיסטוריה של המועדון, בה הפסידה ל[[לוס אנג'לס לייקרס]].
טרם עונת {{בספורט|NBA|2001|2002}} מונה קרלייל לתפקיד מאמנה הראשי של [[דטרויט פיסטונס]], שבעונה הקודמת למינויו ניצחה רק 32 משחקים, מול 50 הפסדים. הוא הוביל את קבוצתו למאזן של 50 ניצחונות, לראשונה מאז שנת 1997, לאליפות [[מבנה ה-NBA#הבית המרכזי|הבית המרכזי]] ולשלב חצי גמר המזרח. עונת הבכורה המוצלחת שלו כמאמן ראשי הובילה לבחירתו לתואר [[מאמן השנה ב-NBA]].
בעונת {{בספורט|NBA|2002|2003}} הצליח קרלייל להוביל את דטרויט לאליפות הבית המרכזי פעם שנייה ברציפות, ולמאזן זהה של 50 ניצחונות מול 32 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הוליך את הקבוצה עד לשלב גמר המזרח, בו הודחה הקבוצה ב{{מונחון|סוויפ|ניצחון סדרת פלייאוף בלא הפסדים}} 4-0 מול ניו ג'רזי נטס. בסיום העונה פוטר קרלייל מאימון דטרויט, ובמקומו מונה חבר [[היכל התהילה של הכדורסל]] [[לארי בראון]].
לאחר פיטוריו, שב קרלייל לאינדיאנה פייסרס, בה שימש כעוזר מאמן, הפעם כמאמן ראשי. באינדיאנה, שבעונה טרם הגעתו סיימה כסגנית הבית המרכזי עם מאזן של 34-48, הצליח קרלייל להוביל את קבוצתו למאזן הטוב ביותר בליגה, והטוב ביותר בתולדות המועדון, עם 61 ניצחונות מול 21 הפסדים בלבד. במהלך העונה נבחרו שני שחקנים להשתתף ב[[משחק האולסטאר של ה-NBA|משחק האולסטאר]], [[מטא וורלד פיס|רון ארטסט]], שנבחר בפעם היחידה בקריירה ו[[ג'רמיין אוניל]]. ארטסט אף נבחר בסיום העונה ל[[שחקן ההגנה של העונה ב-NBA|שחקן ההגנה של העונה]]. במשחקי הפלייאוף, הדיחה הקבוצה בסיבוב הראשון בסוויפ של 0-4 את [[בוסטון סלטיקס]] ובשישה משחקים את [[מיאמי היט]] בסיבוב השני, אך הודחה בגמר המזרח מול דטרויט, קבוצתו לשעבר של קרלייל, שהמשיכה וזכתה באליפות.
בעונת {{בספורט|NBA|2004|2005}} נאלץ קרלייל להתמודד עם היעדרויות רבות של שחקני מפתח. ג'רמיין אוניל, [[סטיבן ג'קסון]] ו[[ג'מאל טינסלי]] נעדרו מעשרות משחקים עקב פציעות, ורון ארטסט הורחק כמעט מיד עם פתיחת העונה על ידי הנהלת הליגה לאחר שטיפס ליציע והכה אוהד. על אף הקשיים הצליח קרלייל להוביל את הקבוצה למקום השישי במזרח ולמשחקי הפלייאוף. בפלייאוף עברה הקבוצה את בוסטון סלטיקס בסיבוב הראשון בשבעה משחקים, והודחה החצי גמר המזרח מול דטרויט בשישה.
קרלייל המשיך לאמן את אידניאנה במשך שתי עונות נוספות, ולאחר עונת {{בספורט|NBA|2006|2007}}, בה כשלה הקבוצה להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה מאז שנת 1997, פוטר. לאחר שנה בה הועסק כ[[פרשן (עיתונות)|פרשן]] ברשת [[ESPN]] חתם קרלייל על חוזה לארבע שנים עם [[דאלאס מאבריקס]] ובעונת הבכורה שלו במועדון הוליך את הקבוצה למאזן של 50 ניצחונות מול 32 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הודחה הקבוצה בחצי גמר המערב מול [[דנוור נאגטס]]. בעונת {{בספורט|NBA|2009|2010}} הוביל קרלייל את דאלאס למאזן של 55 ניצחונות בעונה הסדירה, לאליפות הבית הדרום־מערבי, ולמאזן השני בטיבו במערב, אך הקבוצה הודחה כבר בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף מול [[סן אנטוניו ספרס]] בשישה משחקים.
בעונת {{בספורט|NBA|2010|2011}} הגיעה ההצלחה הגדולה ביותר בקריירה של קרליייל. בטרם העונה חתם כוכב הקבוצה [[דירק נוביצקי]] על חוזה חדש לארבע עונות, [[טייסון צ'נדלר]] הגיע ב{{מונחון|טרייד|החלפה של שחקנים בשחקנים אחרים שמתבצעת בין קבוצות}} תמורת [[אריק דמפיר]] המתבגר ושני שחקנים משלימים, והפך לבורג מרכזי ובינואר הובא גם [[פרדרג סטויאקוביץ']] כשחקן חופשי. הקבוצה סיימה את העונה במאזן של 57 ניצחונות מול 27 הפסדים. במשחקי הפלייאוף עברה הקבוצה את פורטלנד בסיבוב הראשון, בחצי גמר המערב הדיחה את אלופת השנתיים הקודמות [[לוס אנג'לס לייקרס]] בסוויפ 0-4, ובגמר המערב את [[אוקלהומה סיטי ת'אנדר]] בחמישה משחקים בדרך לגמר ה-NBA הראשון בקריירה של קרלייל כמאמן.
בסדרת הגמר פגשה דאלאס את [[מיאמי היט]] בשחזור סדרת הגמר של שנת [[2006]], אז הייתה ידה של מיאמי על העליונה. קרלייל הוביל את קבוצתו לניצחון בסדרה בשישה משחקים, על אף יתרון הביתיות של מיאמי, ולאליפות ראשונה בתולדות הקבוצה.
לקראת עונת {{בספורט|NBA|2011|2012}}, שהייתה עונה מקוצרת של 66 משחקים בשל שביתת שחקנים, ביצע קרלייל מספר שינויי סגל. הוא שלח את [[קורי ברואר]], שהגיע מספר חודשים קודם לכן לקבוצה ל[[דנוור נאגטס]] תמורת בחירת דראפט עתדית בסיבוב השני, והעביר את [[טייסון צ'נדלר]] ל[[ניו יורק ניקס]] תמורת בחירת דראפט נוספת ואנדי ראוטינס, אותו ניפה מיד מהסגל. בנוסף הביא קרלייל לקבוצה את [[למאר אודום]], שנבחר ל{{ה|שחקן השישי של העונה ב-NBA}}, מ[[לוס אנג'לס לייקרס]], תמורת בחירת סיבוב ראשון בדראפט 2012 ואת [[וינס קרטר]]. הוא הוביל את הקבוצה למאזן של 36 ניצחונות מול 30 הפסדים במהלך העונה הסדירה. במשחקי הפלייאוף פגשה דאלאס את אוקלהומה, אותה הדיחה בגמר המערב בעונה הקודמת, אך הפעם הייתה ידה של אוקלהומה על העליונה, והיא הדיחה את המאבריקס בארבעה משחקים ללא הפסד.
==קישורים חיצוניים==
| |||