היסטוריה של הרפובליקה העממית של סין – הבדלי גרסאות

עם תחילת ההתאוששות של הכלכלההכלכלית, הרפובליקה המאואיסטית החדשה נכנסה לקונפליקט הבינלאומי הראשון שלה. ב־[[25 ביוני]] [[1950]], כוחותיוכוחות [[צפון קוריאה]] של [[קים איל סונג]] חצו את [[קו רוחב|קו הרוחב]] 38 לתוך [[דרום קוריאה]], ולבסוף התקדמו עד למשולש פוסאן[[פוסן]]. כוחות ה[[או"ם]] נכנסו למלחמה לצד הדרום, והגנרל האמריקאי [[דאגלס מקארתור]] הציע לסיים את המלחמה עד ל[[חג המולד]] 1950. ברית המועצות וסין ראו את הניצחון של האו"ם כיתרוןכהישג פוליטי גדול ל[[ארצות הברית]]. ברית המועצות לא רצתה בעימות ישיר, ומאו החליט להתערב. כמהלך צבאי אסטרטגי, ב־[[27 ביוני]] 1950, ארצות הברית הציבה את הצי השביעי שלה ב[[מצרי טייוואן]], וכך הגנה על הכוחותכוחות הלאומייםה[[קוומינטנג]] שנותרו ב[[טייוואן]] מפני סין העממית. ב־[[25 באוקטובר]] 1950, "צבא המתנדבים הסיני" חצה את [[הנהר הצהוב]], ועד סוף נובמבר כבר היה בהתקפה כללית. בקוריאה; זאת למרות שמנהיגים רבים של סין, כולל שר ההגנה לין ביאו, התנגדו להשתתפות של סין במלחמה.

המלחמה הקוריאנית הייתה הקונפליקט הבינלאומי הראשון של סין העממית, והיא עלתה לה במחיר יקר. ארצות הברית הייתה בדרכה לשיא כוחה הצבאי. ההתקפה הגדולה הראשונה של הכוחות הסיניים נהדפה באוקטובר, אך עד חג המולד 1950 "צבא המתנדבים" תחת הגנרל פנג דאהואיי התקדמו עד לקו הרוחב 38 והביאו לנסיגה מהירה של ארצות הברית. שני הצדדים דחו הפסקתאת אש שלהצעת האו"ם להפסקת אש, ולחמו באזור קו הרוחב 38, עד שנחתמהשלבסוף חתמו על הסכם [[הפסקת אש]] ב־[[26 ביוני]] [[1953]].