דוד שפירא (מדען) – הבדלי גרסאות

'''דוד שפירא''' (אוגוסט 1903 - 23 ביוני 1985{{הערה|[http://www.nevo.co.il/law_html/Law10/YALKUT-3235.pdf הזמנות בדבר קיום צוואות], ילקוט הפרסומים 3235, עמ' 3148}}) כימאי ישראלי שעסק בסינתזה של ליפידים ובשנות ה-60 נחשב למומחה היחיד בעולם לסינתזה של ליפידים חיים{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=Aq2jBQAAQBAJ&pg=PA64 NIH: An Account of Research in Its Laboratories and Clinics], page 64}}.

שפירא נולד ב[[ליטא]] וסיים לימודים תיכוניים ב[[דווינסק]]. לאחר מכן למד באוניברסיטהב[[אוניברסיטה בברליןברלין]]. לאחר לימודיו החל לעבוד בכימיה אורגנית רפואית ב[[ברלין]]. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 עלה לארץ ישראל ובתחילה עבד כפועל בניין{{הערה|שם=יקים|ה״יקים״: חמישים שנות עליית דוברי־גרמנית, ראובן מס, 1985, עמ' 65}} ובעבודות מזדמנות אחרות שלא היו קשורות לידע שלו בכימיה. בשנת 19401938 הצטרףשמע לש[[מכון ויצמן למדע|מכון זיו]] מתכונן לייצר תרופות בארץ ישראל מחשש שבמקרה של מלחמה נתיבי האספקה ינותקו. שפירא פנה ל[[חיים וייצמן]], סיפר לו על נסיונו בתחום והתקבל לעבודה במכון זיו{{הערה|רחובות, כרך 10, עמ' 32}}{{הערה|{{דבר|יצחק יעקבי|המצאה חשובה במכון ווייצמן|1954/11/26|00829}}}}. בתחילה סנתז אתברין, ששימש את כוחות הבריטים ב[[מצרים]] כתרופה נגד [[מלריה]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. בשנת 1951 יצא לשנת שבתון באוניברסיטת אילינוי. בשנת 1954 התפרסם לאחר למצא דרך לסנטז את הספינגזון. על הצלחתו זו זהזכה ב[[פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים]] לשנת 1954{{הערה|{{חרות||פרס וייצמן למדעים מדוייקים|1955/04/28|00302}}}}. סינטוז הספינגזון איפשר המשך מחקר על תפקידי הספינגוזין{{הערה|{{מעריב||תגלית רפואית של ישראלי והלנדי|1957/06/09|00815}}}}. במעבדתו במכון וייצמן עסקו בסינתזה של חומרים נוספים{{הערה|{{חרות||חומר סינתטי שהופק במכון וייצמן|1964/07/01|00601}}}}, בהם [[ספינגומיילין]] ששימש את פרופ' רוסקו בראדי במחקר [[מחלת גושה]]{{הערה|1=Roscoe O. Brady, [https://books.google.co.il/books?id=18xeMkdzF0kC&pg=PA38 The concept of Treatment in Lysomal Storage Diseases], in Lysosomal Storage Disorders, Springer Science & Business Media, 2007, pages 37-38}}.