קליע – הבדלי גרסאות

ב[[יוון העתיקה]] ו[[רומא העתיקה|רומא]] הקליעים הטובים ביותר יוצרו מ[[עופרת]]. עופרת צפופה יותר ולכן אפשר היה לצקת קליעים קטנים יחסית בעל משקל מספיק כדי להשיג פגיעה קשה. על קליעי הקלע נהגו להוסיף כתובות פוגעניות כדי לפגוע במוראל של האויב. למרות הייצור הנרחב של הקליעים הן מחרס והן מעופרת לא נעשה ניסיון להקפיד על תקן אחיד כלשהו. הקליעים היו במשקל שונה ובצורות שונות. הצורה הנפוצה ביותר הייתה דמוית שקד ושקלה כ-30 גרם, אם כי נוצרו גם קליעים שהגיעו לעתים למשקל של 100 גרם ויותר.{{הערה|1=[http://www.britishmuseum.org/research/collection_online/collection_object_details.aspx?objectId=399876&partId=1 כמו למשל הקליע הזה שמוצג במוזיאון הבריטי]}}

 

[[קובץ:Lgehumble 1400.jpg|ממוזער|[[תותח יד]] על חצובה]]

ההתפחות החשובה נוספת בהתפתחותם של קליעים התרחשה בשלהי ימי הביניים ותחילת הרנסאנס. הגורם לכך היה [[אבק שריפה|אבק השריפה]]. אבק שריפה הומצא בסין במאה ה-9, אך השימוש בו היה מוגבל. במזרח הופיעו מספר כלי נשק שאבק השריפה היה הכוח המניע שלהם דוגמת [[רומח אש]] וכלים דומים, אך אלה היו נדירים. התפחות קריטית בפיתוח כלי הירייה התרחשה כשאבק השריפה הגיע ל[[אירופה המערבית]] במאה ה-13.