מים כבדים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ק (שיחה | תרומות)
מ שינוי סדר פרקים להיות: ראו גם - לקריאה נוספת - קישורים חיצוניים - הערות שוליים
שורה 50:
 
ניתן להניח, כי כל מעצמות הגרעין המוכרות מסוגלות להפיק מים כבדים בעצמן, אך אינן עושות זאת מסיבותיהן (כלכליות בדרך־כלל). מפעל הפקת המים הכבדים הגדול בעולם היה עד לשנת [[1997]], מפעל ברוס (Bruce Plant) הקנדי שב[[אונטריו]]. נכון ל־[[1979]], היה מסוגל להפיק מעל 700 טונות מים כבדים בשנה. לצורך הפקת ליטר אחד של מים כבדים השתמש המפעל בכ־340,000 ליטרים מים. בקנדה יש מספר רב של כורים גרעיניים, ובכולם המים הכבדים מהוים רכיב קריטי. עם זאת, מאחר שלא נזקקה להפקת מים כבדים בכמות כזו, הוחלט ב־1997 לסגור את המפעל, אך גם כיום ממשיכה קנדה להיות יצואנית המים הכבדים המובילה בעולם.
 
==לקריאה נוספת==
*יגאל רונן, '''הכור הגרעיני''', משרד הביטחון - הוצאה לאור.
 
==ראו גם==
*[[קנדו (כור גרעיני)]]
 
==לקריאה נוספת==
*יגאל רונן, '''הכור הגרעיני''', משרד הביטחון - הוצאה לאור.
 
==קישורים חיצוניים==