אריק קאנטונה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 14:
|מועדוני נוער=
|שנים כשחקן=[[1983]] - [[1988]] {{ש}} [[1985]] - [[1986]] {{ש}} 1988 - [[1991]] {{ש}} [[1989]] {{ש}} 1989 - [[1990]] {{ש}} 1991 {{ש}} [[1992]] {{ש}} 1992 - [[1997]]
|מועדונים כשחקן=[[אוסר (כדורגל)|אוסר]] {{ש}} ← מרטיג {{ש}} [[מארסיי (כדורגל)|מארסיי]] {{ש}} ← [[בורדו (כדורגל)|בורדו]]{{ש}} ←
|הופעות כשחקן=82 (23) {{ש}} 15 (4) {{ש}} 40 (13) {{ש}} 11 (6) {{ש}} 33 (11) {{ש}} 16 (2) {{ש}} 28 (9) {{ש}} 144 (64)
|תאריך עדכון=
שורה 53:
אולם בעונה הבאה קאנטונה חזר בכוחות מחודשים. התנהגותו הייתה למופת במשך כל העונה. הוא הבקיע 14 שערים ב-30 משחקים, זכה באליפות שלישית בארבע שנים במועדון והבקיע גם את שער הניצחון בדקה ה-86 בגמר הגביע מול [[ליברפול (כדורגל)|ליברפול]]. במהלך העונה קאנטונה גם מונה לקפטן הקבוצה, והיה לקפטן הזר הראשון להניף את הגביע האנגלי. הוא נבחר לתואר היוקרתי של שחקן השנה של העיתונאים והיה לשחקן יונייטד הראשון שזוכה בתואר מאז [[ג'ורג' בסט]] ב-[[1968]]. כושרו המצוין לא נעלם גם מעיני מאמן נבחרת צרפת, [[ז'ראר הוייה]], אולם קאנטונה סירב לחזור למדים הלאומיים ופרש מהנבחרת כאשר באמתחתו 43 הופעות ו-19 שערים.
בעונת [[1997]] הוביל קאנטונה את [[מנצ'סטר יונייטד]] לאליפות רביעית בתוך 5 שנים ושבוע לאחר סיום העונה פרש במפתיע והוא בן 31 בלבד. הפרישה הכתה את בריטניה בתדהמה, אבל קאנטונה הודיע שמאס
קאנטונה נחשב לגאון כדורגל באנגליה והיה אחד השחקנים הפופולריים והשנויים במחלוקת ביותר באי הבריטי.
==לאחר פרישתו==
| |||