תוכנית מיר ומעבורות החלל – הבדלי גרסאות

למרות התחרות המתוקשרת בין תוכניות החלל של ברית המועצות וארצות הברית (שנודעה כ[[המירוץ לחלל|מרוץ לחלל]]), ולמרות המתחים בין שתי המדינות במהלך [[המלחמה הקרה]], שיתוף פעולה בין תוכניות החלל החל עשרות שנים לפני תוכנית מיר והמעבורות. ב-1962, לאחר שהכריז [[ג'ון פ. קנדי]] על [[תוכנית אפולו]] להנחתת אדם על הירח, נוצרו קשרים בין ארצות הברית לברית המועצות במטרה לשתף מידע ואפילו לאחד את מאמציהם לשם ההגעה לירח,{{הערה|http://www.spacedaily.com/news/russia-97h.html Soviets Planned to Accept JFK’s Joint Lunar Mission Offer}}{{הערה|שם=שתפ|[http://spaceflight.nasa.gov/history/shuttle-mir/history/h-t-long.htm Cooperation Timeline 1962 - 1993]}} דבר שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל. ב-1964 סוכם הסכם בין שתי המדינות על שיתוף מידע מדעי על ביולוגיה ורפואה בחלל. ב-1967 חתמו המדינות על [[אמנת החלל החיצון]], בו נכלל בין היתר האסיורהאיסור להציב [[נשק להשמדה המונית]] בחלל. ב-1970 החלו דיונים בין שתי המדינות לפיתוח מערכת עגינה משותפת כך שחלליות אמריקאיות ורוסיות יכולו להיפגש בחלל, במיוחד במקרה חירום. ב-1971 הוכרז על הסכם להחלפת [[סלע ירח|דוגמיות קרקע מן הירח]] ומידע מדעי נוסף הקשור לחלל. בין 1972 ל-1975 עבדו הסובייטים והאמריקאים על תוכניתם המשותפת הראשונה - [[אפולו-סויוז|פרויקט אפולו-סויוז]] - שסימלה למעשה את סוף המירוץ לחלל. הטיסה היחידה בפרויקט יצאה אל הפועל ביולי 1975. ב-1978 נבחנה אפשרות לשלוח מעבורת חלל למשימת עגינה עם תחנת חלל סובייטית מסדרת [[סאליוט]] אך התוכנית לא יצאה לפועל. ב-1991, עוד לפני התפרקות ברית המועצות, נתחם הסכם בין המדינות שכלל את טיסתו של אסטרונאוט אמריקאי על גבי חללית סויוז ואת טיסתו של קוסמונאוט סובייטי על גבי מעבורת חלל.{{הערה|שם=שתפ}}