בילירובין – הבדלי גרסאות

בילירוביןרמת מצומדהבילירובין הינוהמצומד נמוכה יחסית נמוך ברמתו אצלבקרב בני אדם בריאים. במעי הדק הסופי וכן במעי הגס, חיידקי מעיים הופכים בילירובין לסטרקובילינוגן. כמות קטנה נספגת מחדש במערכת הפורטלית ומופרשת בשתן כאורובילינוגן.

[[צהבת]] מתרחשת כאשר יש רמות מוגברות בפלסמה של בילירובין. זה קורה כאשר ייצור בילירובין עולה על יכולת הכבד לסלק בילירובין- למשל כאשר יש ייצור יתר של בילירובין (הרס של תאי דם השופכים כמות גדולה של המוגלובין ההופך לבילירובין, למשל), פגיעה בתאי כבד הגורמת לכך שהם אינם יכולים לסלק בילירובין באופן יעיל (כגון במצבים של הפטיטיס), וכן חסימה של דרכי המרה המביאה לחסימת מוצא הבילירובין הישיר אל המעיים.

במידה ורמות הבילירובין הינןהן עד 6 מ"ג לד"ל (צהבת קלה) ופחות מ- 20% מהבילירובין האמור הינוהוא בילירובין ישיר, הרי שרוב הסיכויים שמדובר ב[[תסמונת גילברט]] או בצהבת הנגרמת כתוצאה מהמוליזה. מצבים נוספים כוללים, למשל, בעיה בייצור תאי דם אדומים, ספיגה של המטומה גדולה, תסחיף ריאתי עם אוטם, תסמונות נדירות כגון קריגלר נג'ר, צהבת של היילוד ושאנטים. מאחר שמצבים אלו כולם קשורים בעליה בבילירובין לא ישיר, שאינו מסיס במים, הרי שאצל חולים אלו לא נמצא בילירובין בשתן, ולכן אחת מהדרכים להעריך מצבים אלו הינותהיה בדיקה בשתן של בילירובין.