צינור הנפט כירכוכ–חיפה – הבדלי גרסאות

'''[[צינור נפט|צינור הנפט]] כירכוכ-חיפה''' (נקרא גם: '''צינור הנפט [[מוסול]]-חיפה''' ; ב[[אנגלית]]: '''Mosul-Haifa oil pipeline''') הינו צינור באורך 942 [[קילומטר]] שהוביל [[נפט גולמי]] מ[[שדה נפט|שדות הנפט]] שב[[כירכוכ]] ב[[עיראק]] דרך [[ירדן]] ל[[חיפה]]. 10הנפט ימיםעבר חלפובצינור מכניסתבמשך הנפט10 לצינורימים בכירכוכמתחילתו ועד להגעתו ל[[בתי הזיקוק בחיפה]]סופו, שםוכשהגיע לחיפה [[זיקוק נפט|זוקק]] ב[[בתי הזיקוק בחיפה]], נאגר במכלים, ומהם הוזרם ל[[מכלית|מכליות]] שהובילו אותו ל[[אירופה]]. הצינור החל לפעול בשנת [[1935]], בתקופת [[המנדט הבריטי]] ב[[ארץ ישראל]], והפסיק לפעול בשנת [[1948]], עם הקמת מדינת ישראל.

הצינור הוקם בשנת [[1935]], בתקופה שרוב [[המזרח התיכון]] ותוואי הצינור היה תחת שליטה או חסות [[בריטניה|בריטית]]. הצינור הוקם בנוסףבמקביל להקמתו של צינור נפט מקביל מכירכוכ ל[[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] שב[[לבנון]]. הצינור הוטמן באדמה בעומק של 75 ס"מ. הצינור היה עשוי [[פלדה]], ולמניעת [[קורוזיה]] נעטף ב[[ביטומן]] ומעליו נייר [[אזבסט]]. 85% מהצינור היו בקוטר 12 [[אינץ']] והנפט זרם בו ב[[לחץ]] של 50 [[אטמוספירה (מידה)|אטמוספירות]], ו-15% מהצינור היו בקוטר של 10 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 62 אטמוספירות. בקטע של 7.5 ק"מ שבו ירד הצינור מ[[רמת הגלעד]] ל[[עמק הירדן]] היה קוטרו 8 אינץ' בלבד, כדי להאט את הזרימה בירידה התלולה. לאורך הצינור היו 8 [[תחנת שאיבה|תחנות שאיבה]].