אבא גוריו – הבדלי גרסאות

'''אַבָּא גוֹרְיוֹ''' (ב[[צרפתית]]: '''Le Père Goriot''') הוא [[רומן]] של הסופר והמחזאי [[אונורה דה בלזק]]. הרומן הוא חלק ממכלול הרומנים והסיפורים של באלזאק שזכה לשם "[[הקומדיה האנושית (בלזק)|הקומדיה האנושית]]", ושייך, לפי החלוקה של בלזק עצמו, לקטגוריה "תמונות מהחיים הפרטיים". עלילת הרומן מתרחשת ב-1819, ונסובה אודות שלוש דמויות עיקריות: הקשיש ז'אן יואקים גוריו, המכונה אבא גוריו, פושע נמלט בשם ז'אק קולן, וסטודנט תמים מהפרונביציה בשם אז'ן דה ראסטיניאק. השלושה מתגוררים, יחד עם דמויות נוספות, באכסניה של מאדאם ווקאר ב[[פריז]].

 

 

==עלילת הרומן==

עלילת הרומן נפתחת בתיאור מקיף של האכסניה של מאדאם ווקאר, שבה מתגוררים ראסטיניאק, אבא גוריו וקולן, ששוהה במקום תחת השם הבדוי ווטרן. גוריו, יצרן אטריות שפרש מעסקיו, הוציא את כל הונו על שתי בנותיו, דלפי ואנסטסיה, שמנצלות את אהבתו כדי לסחוט ממנו עוד ועוד כספים. הוא זוכה ליחס מלגלג מצד שאר הדמויות באכסניה, מלבד ראסטיניאק והסטודנט לרפואה ביאנשון.

 

 

אבא גוריו, שכועס על יחסו האדנותי של הברון דה נוסיאגן לאשתו, בתו של גוריו, מעודד את ראסטיניאק לחזר אחריה, אך אינו יכול לסייע לו. כל הונו כבר בוזבז על בנותיו. כשבתו השנייה אנסטסיה מספרת לו כי היא נאלצת למכור את התכשיטים המשפחתיים כדי לממן את החובות של מאהבה, הוא סובל משבץ מוחי ומתמוטט. כאשר שוכב גוריו על ערש דווי בנותיו לא טורחות לבקרו. לפני מותו הוא מתפרץ בזעם על חוסר הכבוד שהן הפגינו כלפיו. בהלווייתו של אבא גוריו משתתף רק ראסטיניאק, נער משרת מהאכסניה בשם כריסטוף, ושני אבלים שנשכרו בתשלום. בנותיו של גוריו, שאינן מגיעות בעצמן, שולחות להלוויה את הכרכרות הריקות שלהן לאות הזדהות. בסצנה האחרונה בספר, לאחר שגוריו נקבר, פונה ראסטיניאק לפריז, עליה מתחיל לרדת הערב, ומכריז כנגדה: "עכשיו זה בינך וביני". מיד לאחר מכן הוא הולך, כצעד מתריס ראשון, לארוחת ערב בביתה של הבארונית דה נוסיאגן.

 

==סגנון==

 

==קישורים חיצוניים==