סם פקינפה – הבדלי גרסאות

[[Fileקובץ:Sam Peckinpah.JPG|thumbממוזער|סם פקינפה]]

'''סם פקינפה''' Sam Peckinpa{{כ}} ([[21 בפברואר]] [[1925]] - [[28 בדצמבר]] [[1984]]), [[במאי קולנוע]] [[ארצות הברית|אמריקאי]]. היה אחד הבמאים המשפיעים ביותר של [[שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70|ה-70]]. הוא מפורסם כבמאי ששינה את הדרך שבה הקולנוע מתעסק באלימות ופעולה. הקריירה שלו הייתה שערורייתית אז והיום בגלל תיאוריו המפורשים והברורים של ברוטליות אנושית. הוא גם ידוע כאחד מהבמאים הרוויזיוניסטים הבולטים של ז'אנר ה[[מערבון|מערבונים]].

פקינפה נולד ב[[פרזנו]] שב[[קליפורניה]] ב-1925, בן משפחת חואים שכללה שופטים, עורכי-דין וחברי הפרלמנט המקומי. אביו, דייוויד, היה [[שופט]] מדיני, שהשפעתו עליו הייתה מן המובהקות בחייו. ב-1943 התגייס לצבא ה[[אמריקה|אמריקאי]] ושרת ב[[סין]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. בתקופת המלחמה היה עד לכמה מראות זוועה, שהסעירו מאוד את רגשותיו. יש הטוענים, שהשפעתם של ניסיונות אלה ניכרת בתיאורי האלימות והברוטליות בסרטיו.

לאחר שירותו הצבאי למד ב[[אוניברסיטת דרום קליפורניה]] וקיבל תואר ב-[[1950]]. הוא התחיל לעבוד כ[[במאי תיאטרון]] ואחר-כך כ[[תסריטאי]] ובמאי [[טלוויזיה]].

הוא כתב וביים כמה מן השידורים המצליחים ביותר של אותה תקופה, כולל "Gunsmoke"ו- "Rifleman", ולבסוף יצר שידור משלו, "איש המערב", שכשל לגמרי, אם כי המבקרים התלהבו ממנו.

הצלחתו של פקינפה בטלוויזיה הובילה אותו לתעשיית ה[[קולנוע]] ואל הקריירה האגדית שלו. הוא ביים ארבעה- עשר [[סרט קולנוע|סרטים]] במשך הקריירה שלו, כולל כמה מן הסרטים האמריקאים הבולטים ביותר של שנות ה-60' וה-70'. סרטיו, כמו למשל '''חבורת הפראים''', '''כלבי הקש''', '''הבריחה''', ו'''פט גרט ובילי הנער''' היו שנויים במחלוקת, אלימים ומהפכניים. הם שינו לנצח את הגבולות המקובלים בקולנוע לגבי תיאורי אלימות, סגנונות עריכה והאפשרות לגלם דמויות לא-סימפטיות ובעייתיות. כיום נתפסים סרטים אלה,ע"יעל ידי רוב המבקרים, כיצירות מופת וודאיות.

השם שיצא לו כבריון קשוח העיב, במובנים רבים, על מורשתו המקצועית. חבריו טוענים, כי יש בכך משום עוול לאיש, שהיה בעל אישיות מורכבת מעבר למה שמייחסים לו. הוא סבל במשך כל חייו מ[[אלכוהוליזם]], היה מכור לסמים ויש טוענים, שהיה חולה נפש ממש ([[הפרעה דו-קוטבית]] או [[פאראנויה]]). הוא התחתן שלוש פעמים, בכולן ללא הצלחה. הפרעתו הנפשית עולה מתיאורי פקינפה כאיש רגוע, נוח לבריות ואמנותי עד שהיה נתקף בחמת זעם ואלימות כלפי עצמו וכלפי אחרים. פקינפה היה בעל אובססייה לכלי נשק ובהתקפי השיגעון היה יורה במראות שבביתו. הדמות הזאת מופיעה כמה פעמים בסרטיו. על אף השם שיצא לו לשמצה, היה בפקינפה משהו, שעורר רגשות כבוד ונאמנות מובהקים אצל חבריו ושותפיו לעבודה, וכמה מהם עמדו לצדו עד סוף חייו.

פקינפה היה חולה מאוד בשנים האחרונות לחייו. הוא מת ב-1984, בגיל 59. הוא המשיך לעבוד עד מותו.

פקינפה התפרסם ביותר בסצנות הפעולה שלו. הוא השתמש בכלים כמו הלוך איטי, עריכה מהירה, וצילום בעדשות טלפוטו. רוב מבקרי קולנוע תופסים אותו כיוצר הסוגה של סרט הפעולה המודרני.

פקינפה גם נתפס כאחד מבמאי מערבונים החשובים ביותר. הוא הביא ריאליזם חדש לסרטי מערבון, והחיה את המרכיבים הישנים והנדושים של הסוגה.

רוב סרטיו של פקינפה עוסקים בשאלות הכבוד והצדק בעולם אלים וחסר משמעות. הדמויות הראשיות בו הם גברים, החותרים לחיים של כבוד וצדק, אלא שאינם מסוגלים להחזיק מעמד בעולם המושחת שבו הם חיים.

בניגוד לטענת מתנגדיו, פקינפה לא תפש את העולם כברברי ולא-אנושי. הוא ראה את האלימות כתוצר של החברה האנושית. הוא מציג בכל סרטיו סתירה בין העולם הטבעי והטהור לבין העולם החברתי, האלים והמושחת, שהוא יציר האדם.