מוניטור (אונייה, 1862) – הבדלי גרסאות

'USS מוניטור' תוכננה על ידי ג'ון אריקסון, מהנדס מכונות אמריקני ממוצא שבדי, ב-1861, בהתבסס על תכנונים בהם החל מספר שנים קודם לכן, והוא זה שגם העניק לה את שמה ('מתריע'). לאחר היסוסים, בשל תכנונה הבלתי שגרתי, ובשל ספקות לגבי יכולתה לצוף, קיבל צי האיחוד את הצעתו של אריקסון. בשל מבנה הספינה, היא הייתה איטית ומסורבלת ולא התאימה לשירות בים הפתוח, בייחוד לא במזג אוויר סוער, אלא במים רדודים, בעיקר לצורך הסגר ימי על מדינות הקונפדרציה. הספינה נבנתה ללא תורן, כך שצלליתה תהווה מטרה קטנה ככל האפשר, ואכן, הספינה בלטה רק 460 מ"מ מעל המים. חימוש הספינה כלל שני תותחי 11 אינץ' (280 מ"מ) על צריח מסתובב, דבר אשר היה חידוש לזמנו. הספינה שוריינה בלוחות פלדה. מנוע הקיטור של הספינה סיפק 320 [[כוח סוס]] ומהירות הספינה הייתה 7-6 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]]. ב-4 באוקטובר אריקסון חתם חוזה עם ממשלת האיחוד, וזו התחייבה לשלם לו 275,000$ בהדרגה, על פי התקדמות העבודה, שנועדה להימשך 100 יום.

צוות הספינה, שכלל רק מתנדבים, מנה 10 קצינים, כולל המפקד, [[לוטננט (צי מלחמתי)|לוטננט]] ג'ון לורימר וורדן (Worden), ו-39 מלחים.ב-6 במרס ה'מוניטור' עזבה את [[ניו יורק]], בה נבנתה, ונגררה לכיוון [[פורט מונרו]] (Fort Monroe), בקצהו הדרומי של [[חצי האי וירג'יניה]]. ב-8 במרס, לעת ערב, היא הגיעה ל[[המפטון רודס]] הסמוכה ליעדה.

ב-30 בספטמבר ה'מוניטור' נשלחה ל[[וושינגטון]] לצורך שיפוצים, והגיעה ב-3 באוקטובר. בהגיעה זכתה לקבלת פנים המונית נלהבת בתור 'הספינה שהצילה את האיחוד'. גם הנשיא [[אברהם לינקולן]] הגיע לחלוק כבוד לספינה ולצוותה, כולל המפקד לשעבר וורדן. בהמשך מבקרים הורשו לעלות על סיפונה, ועקב 'מזכרות' שלקחו, נגרם לספינה נזק. בהמשך הועלתה ה'מוניטור' על [[מבדוק יבש]] לצורך טיפולים ושיפוצים יסודיים. אלה הסתיימו בנובמבר. ב-24 בדצמבר קיבלה ה'מוניטור' פקודה לשוט ל[[בופורט]] (Beaufort), [[צפון קרולינה]], ולהצטרף לשני ספינות נוספות, על מנת ליטול חלק במבצע משולב עם כוחות יבשתיים ב[[וילמינגטון (קרוליינה הצפונית)|וילמינגטון]], וכמו כן, להצטרף להסגר על [[צ'רלסטון]] שב[[דרום קרולינה]]. בשל מזג האוויר יציאתה נדחתה ל-29 לחודש.