מי שפיר – הבדלי גרסאות

[[שק שפיר|שק השפיר]] מתחיל להתמלא, בעיקר על ידי מים, בערך כשבועיים לאחר ההפריה. כ-10כעשרה שבועות לאחר מכן הנוזל מכיל [[חלבונים]], [[פחמימות]], [[שומנים]] ופוספוליפידיםו[[פוספוליפידים]], [[אוריאה]] ואלקטרוליטיםו[[אלקטרוליטים]], אשר מסייעים בתהליך הגדילה של העובר.

* במהלך השליש הראשון של ההיריון, המקור העיקרי למי השפיר הינוהוא הדם האימהי שעובר תהליך של סינון (פילטרציה).

* במהלך השליש האחרון של ההיריון, עיקר מי השפיר הינםהם ממקור של שתן עוברי, ומקורות נוספים כגון הריאות ונוזל שעבר סינון מהשליה. ההפרשות מהריאות והשליה תורמים עד 20% מכמות מי השפיר בשליש האחרון של ההיריון.

שתן עוברי מכיל אוראה, [[קריאטינין]], תאים עובריים שנשרו, ורמיקס, ולנוגו. הכליה מייצרת שתן החל מהשבוע השנים-עשר להיריון, כאשר שיא יצור השתן הינוהוא בשבוע 32, רמת ייצור הנשמרת עד שבוע 36. לאחר מכן יש ירידה ביצור השתן עד שבוע 40 ולאחר מכן יש ירידה חדה יותר.

המנגנון העיקרי בו נספגים מי השפיר הינוהוא בבליעה עוברית, החל משבוע 18. קרוב למועד הלידה, העובר בולע בין 200-500 סמ"ק ביום של מי שפיר. דרכים נוספות לספיגת מי השפיר הינו על ידיהן ספיגה דרך השליה לדם האימהי ולכלי הדם העובריים.

'''הערכה על ידי בדיקה פיזיקלית:''' במישוש הבטן ניתן להעריך האם קיים [[ריבוי מי שפיר]], במצב כזה יהיה קושי במישוש רגליים והראש למשל. ב[[מיעוט מי שפיר]] תהיה בטן קטנה יחסית למועד ההריוןההיריון. עם זאת, בדיקה בטנית אינה כל כך מדויקת בהערכת כמות מי השפיר.

פקיעת קרומים מוקדמת ([[ירידת מים מוקדמת]], premature rupture of membranes, או PROM), המהווה מצב שבו קרום מי השפיר נקרע טרם התחלת תהליך הלידה, כאשר בחלק מן המקרים פקיעת הקרומים הינהתהיה בשבוע מוקדם יחסית של ההריוןההיריון. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, וכוללות זיהום או בעיה כלשהי של השק, הרחם או צוואר הרחם. במרבית המקרים של פקיעת מים מוקדמת, תתפתח לידה תוך זמן קצר ולכן קיימת חשיבות לשבוע ההריוןההיריון, סיבת פקיעת הקרומים, וניהול הטיפול בהריון (לידה או טיפול שמרני הכולל טיפול אנטיביוטי ומתן סטרואידים להבשלת ריאות העובר).