לבירינת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←בספרות הנוער: הגהה |
|||
שורה 11:
==מיתוס הלבירינת==
סיפורו של [[תזאוס]], ה[[מינוטאורוס]] והמבוך של [[כרתים]] הוא למעשה הסיפור המכונן של המבוך במערב. הסיפור החל במלך מינוס, ואשתו, [[פסיפאה (מיתולוגיה)|פסיפאה]], שנאפה בו עם שור לבן יפה- מה שהביא להולדת המינוטאורוס המכוער, מפלצת אוכלת אדם, בעלת גוף אדם וראש שור. כדי להסתיר את הניאוף המכוער של המלכה, מינוס הורה ל[[דדלוס]] לבנות מבוך, מבנה של בלבול ורמאות, שממנו אף אחד, כולל המפלצת, לא יוכל לברוח. מינוס האכיל את המינוטאורוס בקורבנות אדם מקרב צעירי [[אתונה]], שכן האתונאים היו חייבים במחווה של [[מס]] למינוס. מדי תשע שנים, שבעה עלמים ושבע עלמות הוכנסו למבוך. איש לא הצליח להימלט מן המבוך, כי רבים ומפותלים היו השבילים בתוכו. גורלם של בני אתונה הצעירים היה לתעות ללא תקווה בשבילים אלה עד שנתקלו במינוטאורוס, שהיה טורפם. גורל זה השתנה כאשר טבח [[תזאוס]] במינוטאור בעזרת [[אריאדנה]], בתו של מינוס, שציידה אותו בחוט מוזהב
אחרי סכסוך עם המלך, הוכנס דדלוס (ממציא הלבירינת) יחד עם בנו [[איקרוס]] לתוך הלבירינת. כיוון שדדלוס תיכננו, הוא ידע כיצד לצאת, ועלה, יחד עם בנו על גג הלבירינת. שם הוא מצא המוני נוצות של ציפורים, והכין כנפיים לעצמו ולאיקרוס. לבסוף, כאשר הכנפיים היו מוכנות, הם עפו מהלבירינת. כיוון שאיקרוס אהב את אור השמש, וניסה לעוף גבוה ככל האפשר, הדבק שחיבר את הנוצות נמס מהחום, והוא נפל.
|