מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית – הבדלי גרסאות

הסריאליזם הטוטאלי אמנם הופיע רק אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], עם החיפוש אחר משהו מסודר והגיוני בעולם שנתפש לרוב האינטלקטואלים כאילו איבד את סידרו, אך הוא למעשה הרחבה של הכתיבה בשנים-עשר טונים. נהוג לייחס את החלוציות בשיטה ל[[אוליביה מסייאן|מסייאן]], מלחין צרפתי, שהיה הראשון להתנסות בצירוף של אורך הצליל לסדרה ולא רק את גובהו. עםמסייאן זאת,אמנם מסייאןהגדיר את שיטתו בספרו "הטכניקה של שפתי המוסיקאלית" אך הוא לא דבק בשיטהבה במוזיקה כללשלו, ואילו תלמידו הלוחמני [[פייר בולז]], היה זה שהמשיך להתעסק בה. בולז כתב מוזיקה קשה לביצוע וקשה לשמיעה, הוא השתמש בסריאליזם ליצירת מלודיות והרמוניות סבוכות ואלימות והיה מדבר בגנות כל מי שכתב בצורה, שהיה בה ולו שמץ דמיון לטונאלית. זו הייתה תחילת התקופה של בדיקת הגבולות, ובעוד ידידו של בולז, [[ג'ון קייג']] הלך לכיוון ההפוך בכתיבת מוזיקה אקראית על פי [[הטלת קובייה]], בולז יצר סביבו עולם נוקשה וברור, מסייאן אמר עליו "הוא סבר שכל מה שכרוך במוזיקה שגוי... [הוא היה כמו] אריה שעורו נפשט ממנו, הוא היה נורא ואיום!", אך מה שכתב, כתב ב[[וירטואוז]]יות קומפוזיטורית ראשונה במעלה.