אשת יפת תואר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ זוטא בניסוח |
לא בהכרח אונס בכח, ועכ"פ זה לא מתואר במקרא. התייחסתי לכך בפרק על הפרשנות. + הרחבה |
||
שורה 1:
ב[[הלכה]], '''אשת יפת תואר''' היא [[אישה]] מקרב האויב שנלקחה ב[[שבי]] ישראל, והשובה חושק בה וחפץ לקחתה לאישה, כפי שהיה נהוג בתקופה הקדומה. התורה קבעה מגבלות למעשה זה, שנועדו בין היתר להגן על האישה, ולעדן את יחסם של הלוחמים לנשות האויבים, שהיה כרוך, ולעיתים עודנו כרוך, ב[[תקיפה מינית]].
==מקור==
שורה 6:
וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.{{ש}}
וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.|{{תנ"ך|דברים|כא|י|יד}}}}
הסוגיה, על פי המקרא, דנה בזמן [[מלחמה]], במקרה בו לוחם יהודי נתקל באישה בשבייה המעוררת את חשקו, במהלך המלחמה, ומעוניין
על הלוחם לעכב את דחפיו המיניים האפשריים, "ועל כן סָתם הכתוב דלת בפניו להבאישה בעיניו, וציווה לגלח ראשה, כדי לאבד תואר שערותיה הנאוות, ולגדל ציפורניה כדי לנוול תואר ידיה, ושֶירשה אותה לבכות חודש ראשון לנוול פניה ולכלות בדמעות עיניה... והכל - כדי להמאיסה בעיניו. שיהא נכנס ויוצא ומתסכל בה ורואה בניוולה".{{הערה|1=ספר החינוך, פרשת "כי תצא", תקל"ב, לדון דין יפת-תואר ככתוב בתורה. }}
אם הלוחם מאס בה, אסור לו להפוך אותה לשפחה, והוא נדרש לשחררה. אסור לו לסחור בה ולמכור אותה לאחר.
==חז"ל==
הלכה זו שמתירה [[אונס]] וזנות עם [[גוי]]ה (אפילו ל[[כהן]]) היא חריגה ביותר. [[חז"ל]] התייחסו לאשת יפת תואר ב[[מסכת קידושין]]{{הערה|{{בבלי|קידושין|כא|ב}}}}, ושם הם קובעים את הכלל "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות" כלומר שמדובר בתופעה מגונה ושלילית שיש להסדירה ולמסדה בדרך של היתר, וכך יהיה ניתן לפקח עליה ולמנוע תקלות שעלולות להתרחש אם לא תוסדר. שם נקבעו הלכות שונות: שאשת יפת תואר איננה חייבת להיות יפה באמת; אסור לקחת יותר מאישה אחת; אסור ללחוץ אותה במלחמה ולהפחיד אותה,
[[רש"י]] מסתייג מאשת יפת תואר ודורש את הקשר הפרשיות, לכך שמי שלוקח אשת יפת תואר, היא לבסוף הופכת עליו שנואה, ונולד לו [[בן סורר ומורה]]. על פי [[מדרש תנחומא]], [[אבשלום]] שמרד באביו והיה למעשה בן סורר ומורה, היה בנה של [[מעכה בת תלמי|מעכה]] בת [[תלמי, מלך גשור|תלמי]] מלך [[גשור (ממלכה)|גשור]], ש[[דוד]] חמד במלחמותיו. חז"ל גם סוברים ש[[תמר (בת דוד)|תמר]] הייתה בת של אשת יפת תואר ולכן הייתה יכולה להינשא לאחיה [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]], כפי שהיא מבטיחה לו, מכיוון שהייתה בתו של דוד עוד בשלב שאמה הייתה גויה, ולכן לא התייחסה אליו. [[רב יהודה]] בשם [[רב (אמורא)|רב]] מבקר את דוד וטוען שהיו לו לא פחות מארבע מאות בני יפות תואר (קידושין ע"ו ע"ב).
שורה 27:
* מצווה רס"ג - שלא למכור אשת יפת תואר, שנאמר "ומכור לא תמכרנה, בכסף" (דברים כא,יד)
* מצווה רס"ד - שלא לכבוש אשת יפת תואר שפחה, שנאמר "לא תתעמר בה" (דברים כא,יד)
== ראו גם ==
שורה 34 ⟵ 32:
== קישורים חיצוניים ==
{{רמב"ם|הלכות מלכים ומלחמות|ח}}
* אברהם טננבוים, [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/222-2.htm ההשלמה עם יצר הרע, יפת תואר והימורים], באתר דעת
* [[אביעד הכהן]], [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/179-2.htm על איסור הסחר בבני אדם], אתר דעת
|