רצח משפחת הצאר – הבדלי גרסאות

למרות היעדר התיעוד, ההערכה המקובלת על רוב החוקרים היא שלרצח היה אישור של [[ולדימיר לנין]] ו[[יעקב סברדלוב|יעקב סברדלוב]]. שרידי הגופות נמצאו בשנת [[1991]] ובשנת [[1998]] הועברו ל[[קתדרלה]] ב[[מבצר פטרופבלובסקיה]] ב[[סנקט פטרבורג]].

יש כמה גרסאות על הסיבה להעברת המשפחה מ[[טובולסק]] ו[[יקטרינבורג]]. ככל הנראה היה המעבר חלק מתהליך הקשחת תנאי ה[[מעצר]] והכנה למעבר ל[[מוסקבה]], שם תוכנן ב[[משפט ראווה]] של הצאר. ארגון המעבר ל[[טובולסק]] הוטל על וסילי מיאצ'ין, חבר ותיק של [[יעקב סברדלוב]]. באביב נפל אלכסיי רומנוב (בנו של הצאר) ובגלל מחלת ה[[המופיליה]] שלו לקה בשיתוק ברגליו. בשל כך עברה המשפחה ל[[יקטרינבורג]] בשני שלבים. ב-[[22 באפריל]] הגיעו ל[[יקטרינבורג]] ניקולאי, אשתו ובתם מריה, וב-[[23 במאי]] הגיעו יתר בני המשפחה ומשרתים.

מפקד השומרים היה בתחילה ה[[קומיסר]] אבדייב. השומרים נהגו לגנוב מהעצורים דברי ערך ומזון, להפחיד אותם ולפגוע בכבודן של בנות המשפחה. ל[[נזיר|נזירות]]ות ה[[מנזר]] הקרוב ניתן אישור להביא אל משפחת רומנוב דברי מזון. ב-[[27 ביוני]] מצאה המשפחה מכתב בצרפתית מ[[קצין]] ובו קריאה להתחיל בהכנות לבריחה. אחר כך התקבלו עוד שני מכתבים כאלה שקראו להם להתכונן לבריחה בהקדם. באחד הלילות ישנו בני המשפחה בבדיהם בהמתנה לניסיון הבריחה. מסמכים שפורסמו בשנים 1992-1989 גילו שכל המכתבים האלה היו זיופים של ה[[בולשביקים]] בניסיון לבדוק את מצב הרוח של בני המשפחה ואת נכונותם להימלט. המכתבים נכתבו על ידי פיוטר ויקוב, שנהרג בשנת [[1927]] בידי תומכי הצאר כנקמה על השתתפותו ברצח משפחת רומנוב.

מכיוון שהשלטון הסובייטי הסתיר את הרג בני המשפחה, נפוצו שמועות מיד לאחר הרצח שכמה מבני המשפחה ניצלו. היו אף שמועות שה[[צאר]] עצמו לא נהרג אלא הוטס ל[[טיבט]]. בסך הכול נמנו למעלה מ-200 מתחזים, ומקצתם הצליחו למדי בהתחזות

* אלכסיי: 81 גברים. רובם היו קשורים לאחת הנשים שטענו שהן בנות משפחת רומנוב.