מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 12:
 
==מקורות רעיוניים לתאוריה==
"מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום" מבוסס בעיקרו, לפי עדות המחברים, על שילוב בין הרעיונות הבסיסיים של התאוריה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]] כפי שניסח אותם [[קרל מרקס|מרקס]], ועל פיתוחים מאוחרים יותר של תאוריה זו, כמו "[http://www.marxists.org/archive/lenin/works/1916/imp-hsc/index.htm אימפריאליזם]" של [[ולדימיר איליץ' לנין]] או ה"תורהכלכלה המוסדית" של [[תורסטן ובלן]] ו[[ממפורד לואיס]].{{הערה|1=סטיבן פלאוט, פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה הגדיר את הספר "רטוריקה מרקסואידית" (Plaut, Steven. (2003). ''The Middle East Quarterly''. Vol. X. No. 2.); יקיר פלסנר, פרופסור במחלקה לכלכלה וניהול חקלאי באוניברסיטה העברית בירושלים, הגדיר אותו "ספר מרקסיסטי" (Plessner, Yakir. (2003). ''The Middle East Journal''. Vol. 57. No. 2. pp. 331-332); לודוויג ואצל הגדיר את הספר "הסכסוך הישראלי-פלסטיני מבעד למשקפים מרקסיסטיות" (Watzal, Ludwig. (2003). ''Neue Sürcher Zeitung''. 8 February.)}}
 
ניצן וביכלר מאמצים את ליבת התאוריה של מרקס, [[תאוריית הערך של העבודה]], בקבעם: "אין ספק שמרקס צדק כשקבע, שהערך הינו ביטוי של אותו חלק מכלל זמן-העבודה החברתי אשר נדרש לייצר אותו".{{הערה|מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום, עמ' 95}} באופן דומה, מאמצים המחברים את עיקרו של הטיעון הלניניסטי בדבר היווצרותו של מנגנון של "קפיטליזם מונופולי", והרעיון כי ה"אימפריאליזם הפך לתופעה בלתי נמנעת של הקפיטליזם המונופולי"{{הערה|מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום, עמ' 310}} מוובלן, מ[[לואיס ממפורד]] ומאחרים - כולם הוגים המשויכים בדרך כלל לזרם ההגות בהשראה מרקסיסטית - הם נוטלים את הקביעה כי "ייצור הוא תהליך חברתי מקיף, שאינו ניתן להפרדה ולפירוק לגורמי-ייצור בעלי סגולות פריון" וכי "רעיון הפריון של גורם ייצור אינדיבידואלי הוא שטות, שבאה לשרת אינטרסים פרטיקולריים".{{הערה|מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום, עמ' 106}}