כרמל מערבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1בית הספר
שורה 22:
 
בתים ראשונים הוקמו בשכונה ובהם:
* בית (פרופסור שלמה) וַ‏יִיך, מורה [[בית הספר הריאלי]]‏‏{{הערה|1=הוא רכב על חמורו בשביל החמורים בחיפה שירד ממרכז הכרמל להדר - ראו [[דב מדזיני]] - מיומנו של חיפאי ותיק וכן [http://www.hareali-haivri.haifa.k12.il/newsite/template2.asp?typeid=3&pageid=201 גבריאל קנולר, באתר ביה"סבית הספר הריאלי]}} (מגרש ובית בסוף רחוב האלון כיום{{הערה|בניגוד למה שרשום באתר הריאלי ובספרו של בן ארצי, תוכנית הבניין המצוייה בעיריית חיפה מראה שהבית עמד כאן. עדויות תושבי השכונה מהתקופה מאששים טענה זאת.}}), חלוץ ההתיישבות בשכונה. וייך, שחי בבית יחד עם אימו ואחותו ומעולם לא התחתן, סבל מהיותו מבודד באזור ודרש מהכשרת היישוב לדאוג לשמירה. הבית תוכנן על ידי שלמה דוסטרובסקי (דורי){{הערה|[[1901]] [[אודסה]] [[אוקראינה]] - [[16 במאי]] [[1960]] חיפה.}} ויעקב גרין.
* בית משפחת ד"ר יצחק{{הערה|([[1891]]-[[1944]]) היה גם ממקימי "השחיין" (לימים "דולפין") הקבוצה ששימשה להתארגנות [[צופי ים]] (בשיתוף עם "משוטטי בכרמל" של [[אריה כרוך]]). חמדה אלון, '''היה נכון: חמישים שנות צופיות עברית בארץ-ישראל, תרע"ט-תשכ"ט 1969-1919''', [[הוצאת עם הספר]], עמוד 152}} וד"ר תרזה{{הערה|[[1968]]-[[1897]]}} בתר, מבעלי בית החולים ב[[הדר הכרמל]]{{הערה|בית החולים הוקם ב-[[1926]]}}, ברחוב דרך הים ממול למלון טלטש. הבית נרכש על ידי משפחת בתר בשנות ה-40 מד"ר לותר והדויג באואר והיא הוסיפו לו קומה. הבית נהרס ב-[[2014]].
* בתי נחושת שהוקמו בדרך הים 147 (בית ניומן, שנשרף עם השנים) וברחוב התמר 3 (בית נאומן, אשר נשרף, גם הוא, בתחילת המאה ה-21‏‏{{הערה|‏הבית נשרף דווקא ב[[ליל הסדר]].}}) (עוד על בתי הנחושת ראו [[מרכז הכרמל#יישוב היהודים בשכונה|כאן]]).
שורה 36:
===אחרי קום המדינה===
{{ציטוט|תוכן="לובשת את המדים הכתומים של בית–הספר העממי."|מקור=[[א. ב. יהושע]]{{הערה|‏יהושע היה תושב השכונה בעת כתיבת הספר.}}, [[המאהב]]}}
ב-[[1952]] הוקם ברחוב אילנות 22 [[בית ספר]] (בית חינוך ז' לאחר מכן '''בית הספר אילנות''') במבנים שהיו שייכים לצבא הבריטי, ומנה 40 תלמידים. כעבור שנה התרחב בית הספר ונוספו לו שתי כיתות במבנה סמוך (כיום אחד מבתי הכנסת של השכונה{{הערה|‏בית הכנסת הוקם על ידי הרב ד"ר ח. ב. פרידמן ששימש כרב עד יום מותו ב-1985 (ראו [http://d-schiffer.de/hanna/baruch.htm כאן]).}}) ורק חלקו הדרומי של המבנה המקורי שימש להנהלה, מזכירות וחדר מורים, הצריף השני שימש ככיתה{{הערה|[http://www.mkm-haifa.co.il/schools/ilanot/kartis/history.htm מתוך אתר ביה"סבית הספר]}}‏‏‏‏‏‏‏. ב-[[1954]] כבר היו בו שש כיתות ובהן 156 תלמידים{{הערה|על פי "חיפה, תשי"ד: ספר העירייה" /רול, י. יסעור, י. (עורכים); המחלקה לפיתוח של עירית חיפה; תשי"ד [ 1954 ] עמוד 74‏}}, ובשל כך הועבר בית הספר ב-[[1956]] למשכנו הנוכחי ברחוב הסנה 8א. בראשיתו היה הבניין בן שתי קומות וכלל שש כיתות. במתחם בית הספר הוקם צריף שבדי{{הערה|‏גם את תיאורו של הצריף ניתן למצוא ב"המאהב" של א"ב יהושע}} כמענה לשנת המעבר של בית הספר{{הערה|הצריף שימש יותר מאוחר ללימודי טבע ובשנות חוסר מקום בבית הספר ככיתה לכל דבר.}}. בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם התרחבות השכונה, הורחב בית הספר בצורה ניכרת ונהרס גם הצריף (ששימש ללימודי הטבע).{{ש}}
ברחוב דרך הים 44 הוקם, בספטמבר 1962{{הערה|[[דבר (עיתון)|דבר]] 18 בספטמבר 1962‏}} '''בית ספר אופקים''' מיסודו של [[איל"ן|אילנשיל]], שהיה הראשון מסוגו בארץ. בית הספר מטפל בילדים פגועים מגיל 3-21.