טיפול בתנועה – הבדלי גרסאות

רקדניות כמו [[מארי ווייטהאוס]] (Mary Whitehouse) ו[[מריאן צ'ייס]] (Marian Chace), הושפעו מהאינטראקציה בין הפן הפסיכולוגי והפן הגופני שנוצרת תוך כדי תנועה. הן הביאו איתן גישה לא שיפוטית כלפי ההעדפות התנועתיות של האדם ובחרו להתמקד בפן הפסיכו-תרפויטי של הריקוד. הגישה הטיפולית שלהן לתנועה תומכת בפיתוח סגנון הבעה אישי תוך שימוש ב[[אימפרוביזציה]]. כמו כן, הן ביקשו לעזוב את ההיבט האומנותי ששם דגש על הופעה (Performance) וכוריאוגרפיה. בתקופה בה פעלו וויטהאוס וצ'ייס הייתה הסביבה בשלה לתרגום ההבעה התנועתית של האדם לתוך הפסיכותרפיה.

 

החלוצים המשיכו לחקור את הכוח של התנועה והמחול ככלי פסיכו-תרפויטי, הם חיפשו הבנות נוספות על טבע ה[[אישיות]] וכיצד זו מושפעת ומשפיעה על הגוף הנע והרוקד. מחקריהם המוקדמים הובילו אותם לבחון מסגרות תאורטיות קיימות, במיוחד בפסיכולוגיה, באמצעותן יוכלו ליישם את הידע האינטואיטיבי שלהם ולקדם את השימוש בטיפול בתנועה ככלי פסיכו-תרפויטי; למעשה, הדיסציפלינה של התרפיה בתנועה שהתפתחה בשנות ה-40 ושנות ה-50 פותחה מתוך השילוב של המחול המודרני עם תאוריות קיימות בפסיכולוגיה.{{הערה|שם=לוי}}

 

===גישת מריאן צ'ייס לטיפול בתנועה===

{{הפניה לערך מורחב|מריאן צ'ייס}}

 

למעשה, התנועה והריקוד שימשו אותה למציאת הדרך לשיפור יעילות הטיפול גם בחולים פסיכוטיים. מעבר להתבססות על מודלים תאורטיים שמדגישים פתולוגיה היא חיפשה את התנועה הפיזית. היא הדגישה את חשיבות האמפטיה התנועתית והשיקוף האמפטי שהיוו את אחת מתרומותיה המהותיות לעולם התרפיה בתנועה. לפי צ'ייס, תנועה היא תקשורת היכולה לסייע לפרט במימוש צרכים רבים.

=== גישת התנועה האותנטית ===

מארי וייטהאוס, מייסדת זרם התנועה האותנטית, נחשבת לאחת החלוצות החשובות והמרכזיות בתחום התרפיה בתנועה.

וייטהאוס רכשה השכלה בשני תחומים עיקריים: ריקוד מודרני בבית הספר בדרסדן וניסיון רב בתחום הפסיכותרפיה היונגיאנית.

היא התעניינה בריקוד ככלי להבעה עצמית וליצירת תקשורת וסברה כי קיימת חשיבות רבה למתן תשומת לב לסימבוליות ולפרשנות האישית שהאדם מעניק לתנועה.