המשוררים החדשים – הבדלי גרסאות

הכיניו הוטבע בידי קיקרו, {{הערה|Cic. Orat. 161, att 7.2.1}} אולם הזרם זכה לכינוי גנאי רבים. קיקרו עצמו גינה את הקבוצה בשמות נוספים כגון "משוררים מלומדים ("Poetae docti"){{הערה|Cic. Or. 161}} ו"משוררי אופוריון" ("cantore euphorionis"){{הערה|שם=קיקרו|Cic, Tusc, 3.45}}, על שם המשורר האלכסנדרי [[אופוריון מכלקיס]].

המשוררים החדשים הושפעו מה[[פואטיקה האלכסנדרונית]] שהיתהשהייתה נהוגה ב[[אלכסנדריה]] במהלך המחצית השנייה של המאה השלישית לפנה"ס. בראשה עמד [[קאלימאכוס]] שהוביל למהפכה בכתיבת השירה. הוא דחה את מסורת שירת ה[[אפוס|אפוסים]] ואריכות השירים, ובמקום הניח יסודות לשירה מלומדת (Doctrina), מלטושת (toreutos) ותמצית (brevitas). אחד מציטוטיו הידועים היה {{ציטוטון|μέγα βιβλίον μέγα κακόν}}

הפואטיקה האלכסנדורנית כקודמה נכתבה בידי האליטה עבור האליטה וידע נרחב נדרש בכדיכדי להבין את משחקי המילים החבוים בתוכה, את המיקומים הגיאוגרפיםהגאוגרפים, ההיסטוריםההיסטוריים והביולוגיים. השירה הזו כללה שימוש נרחב ב[[:קטגוריה:אמצעים רטוריים|אמצעים רטוריים]] ו[[: קטגוריה:טכניקות ספרותיות|ספרותיים]] כגון [[מסגור]], [[אקפרסיס]] (Ekphrasis) ו[[אלוזיה|אלוזיות]]. בנוסף, השירה עסקה והדגיש נושאים שנחשבו מינוריים עד כה כמו אהבה, חיי היום יום והתמקדות בנפש והרגש של דמויות, בעיקר נשים.

השירה החדשה היא תוצר של הכיבוש היווני אשר הגיע לשיאו במאה השנייה לפנה"ס. הכיבוש פתח את החלק המזרחי של [[הים התיכון]] בפני רומא בכלל, ובפרט בפני חיילים - איכרים לתרבות חדשה ומעודנת. במקביל לשינויים הגיאוגרפייםהגאוגרפיים והמאבקים הפוליטיים בתקופת קיסר, החלה התפתחות בספרות, בשירה, בפילוסופיה ובהיסטוריה. מצד אחד, התחזק הקשר הקיים למקורותיהם הקלאסיים היוונים ומנגד החל להתפתח מודל של "חיקוי חופשי" המתרחק מהמודל היווני. בנוסף, העלייה הניכרת, מסוף המאה השנייה לפנה"ס, במספר הרומאים שעסקו ב[[אוטיום]] (otium, "בטלה") במקום ב[[נגוטיום]] (negotium, "עיסוק"). במהלך הזמן התהדק הקשר בין שירת הבטלה אל התרבות ההלניסטית ונוצרה תשתית לצמיחתם של המשוררים החדשים.

# הלביוס קינה (Helvius Cinna) - חבר בחוגו של קאטולוס אשר לקח חלק מהמשלחת לביתיניה בשנת 57 לפנה"ס. הוא המשיך בעקרונות של קאלימאכוס והשירה החדשה. כתב את ה[[זמורנה]] (zmyrna), חיבור מפורסם שכמעט כולו אבד. החיבור מספר על אהבה של מורה לאביה קינורס. על סמך ממקורות משניים היצירה הייתה מלווה בהערות דקדוקיות רבות בכדיכדי להקל בהבנתה. הוא הולל בידי קאטולוס בשיר 95.

# [[קלבוס ליסיניוס]] (Calvus Licinius) - הוא נולד ברומא למשפחת פלבס ידועה. בנו של ההיסטוריון והנואם הידוע ליסניוס מקר (Licinius Macer). היה חבר בתנועה ה-atticist, אשר במרכז היה רעיון הטוהר, הניקיון, הקצרות, שתאם לעקרונות השירה החדשה. הוא היה משורר חדש ומעט מכתביו נותרו. בנוסף למכתמים פוליטיםפוליטיים, הוא כתב שירי אהבה בין היתר על הפטירה של אשתו, קווינטיליה (quintillia) בטרם עת. הוא גם כתב אפיליון בשם [[איו (חיבור)|איו]] (io), על שם הגיבור אשר התאהבה בה יופיטר ויונו התנכלה לה.

מחקר מעמיק על מערכת היחסים בין קיקרו למשוררים החדשים לא מוצה. ללא ספק שהיחסים האלו היו מספיק משמעותים בכדיכדי שהשם שיוענק לה בעתיד יאמר מפי קיקרו עצמו. ההשמצות, הכינוים, {{הערה|שם=קיקרו}} מערכת היחסים שלו עם חלק מהמשוררים אשר בחלקם היו תלמידים שלו, {{הערה|T. Frank, "Cicero and the Poetae Novi," AJP, XL [1919], p.396}} וסכסוכים ערכים או אישיים בינו לבין חלק מהמשוררים,{{הערה|ראה שיר 49 של ולריוס קאטולוס}} העניקו במה לזרם בידיו. האם היחסים היו איבה בלבד? קשה לנו להגיר לאור היחסים האישיים שהיו לו עם חללק מהמשוררים וכן כתביו המאוחרים{{הערה|Att. 7. 2. 1 ; Or. 161; Tusc. 3. 45}} המציגים חילוקי דעות בלבד ולא איבה אישית.{{הערה|T. Frank, "Cicero and the Poetae Novi," AJP, XL [1919], 369-415}}