אלבטרוסיים – הבדלי גרסאות

 

[[מוטת כנפיים|מוטת כנפיהם]] של האלבטרוסים הגדולים (במיוחד אלו מהסוג ''Diomedea'') היא הגדולה ביותר בקרב ה[[עופות]] כולם, ועשויה לעלות על 340 סנטימטרים; עם זאת, יתר המינים הם בעלי מוטת כנפיים קטנה יותר באופן משמעותי. הכנפיים צרות, קשיחות וקמורות. האלבטרוסים עפים למרחקים עצומים, וכדי להמעיט בבזבוז אנרגיה, הם נוהגים [[דאייה|לדאות]] ברוב מהלך מעופם. [[יחס גלישה|יחס הגלישה]] שלהם במהלך דאייתם נע בין 22:1 ל-23:1, כלומר, בהתקדמות אופקית של 22 עד 23 מטרים הם מנמיכים במטר אחד בלבד. בדאייתם הם נעזרים ב[[הסתגלות אבולוציונית|התאמה]] מורפולוגית - מספר [[גיד]]ים בכתפם נועלים את הכנף כאשר היא פרושה למלוא אורכה, ובכך מאפשרים את מתיחתה תוך השקעת מאמץ מועט יחסית.

האלבטרוסים משלבים את טכניקת הדאייה יחד עם בחירה חכמה של נתיבי תעופה. אלבטרוסים הנמצאים ב[[חצי הכדור הדרומי]] ועפים צפונה, בוחרים בנתיב תעופה בכיוון השעון, בעוד שאלו שעפים דרומה בוחרים בכיוון המנוגד לכיוון השעון{{הערה|שם=Tickell|1=Tickell, W.L.N. (2000). Albatrosses. Sussex:Pica Press, ISBN 1-873403-94-1.}}. האלבטרוסים מותאמים היטב לדאייה. קצב פעימות [[לב|ליבם]] במהלך דאייה קרוב לקצב פעימותיו במנוחה, ומשכך, השקעת האנרגיה העיקרית נעשית בזמן ההמראה, הנחיתה ובמהלך ציד המזון עצמו{{הערה|1=Weimerskirch H, Guionnet T, Martin J, Shaffer SA, Costa DP. (2000) "Fast and fuel efficient? Optimal use of wind by flying albatrosses." Proc Biol Sci 267: (1455) 1869–74.}}. ואולם, ביתרונם ויעילותם בדאייה נעוץ גם חסרונם: הסתמכותם על הדאייה הפכה אותם לתלויים ברוח ובגלים, וכשאלו אינם בנמצא הם מתקשים לעוף. לפני שהם ממריאים, רצים האלבטרוסים מרחק מה כדי לייצר לחץ [[עילוי (כוח)|עילוי]] מספיק להמראה.