טון (בלשנות) – הבדלי גרסאות

'''טון''' הוא תכונה [[פונמה|פונמית]] המצויה בחלק ניכר מ[[שפה טבעית|שפות]] העולם, המתבטאת בשינוי [[צליל#גובה הצליל|גובה הקול]] בעת הגיית [[מילה (בלשנות)|מליםמילים]] מסוימות כדי ליצור הבחנה בין מליםמילים. שפות המשתמשות בטונים מכונות [[שפות טונאליות]]. לפי הערכות, לפחות מחצית משפות העולם הן טונאליות. השפות הטונאליות הנפוצות ביותר הן ממשפחת ה[[שפות סינו-טיבטיות|שפות הסינו-טיבטיות]].

הטון נשמע בעיקר תוך הגיית [[תנועה (פונולוגיה)|תנועה]] או [[עיצור הברתי]], אולם למעשה היחידה הנושאת את הטון (Tone Bearing Unit) הנה ה[[הברה]] כולה, ולפעמים אף יחידות [[פונולוגיה|פונולוגיות]] גדולות יותר. בחלק ניכר מהשפות הטונאליות רוב המליםהמילים הן בנות הברה אחת, כך שהטון הוא רכיב קריטי להבחנה בין המליםהמילים.

בכמה שפות סקנדינביות יש שימוש מוגבל בטונים. כך לדוגמה ב[[נורבגית]] המלההמילה bære ("לשאת") נהגית כמלהכמילה bæret ("התות"), וההבדל היחיד ביניהן הוא הטון השונה. על כל פנים, [[זוג מזערי|צמדי מליםמילים]] כאלה הם נדירים.

יש להבחין בין טון לבין [[אינטונציה (בלשנות)|אינטונציה]]. גם אינטונציה נוצרת בשינוי של גובה הקול, אך היא תכונה של ה[[משפט (בלשנות)|משפט]] כולו, והיא יוצרת הבחנה בין סוגים שונים של משפטים, ולא בין מליםמילים. בשפות טונאליות רבות אין אינטונציה מיוחדת לסימון משפטי שאלה, אולי משום שהגיית הטונים מתנגשת לעתים קרובות עם האינטונציה. לעומת זאת, בשפות שאינן טונאליות נעשה שימוש נרחב באינטונציה. למשל, ב[[עברית ישראלית]] וב[[רוסית]] ההבחנה בין [[משפט חיווי]] לבין [[שאלה]] נעשית באמצעות אינטונציה, אולם המליםהמילים עצמן אינן משתנות עקב השינוי בגובה הקול.

בשפות טונאליות, בהן הטון הוא [[תכונית מבחינה]], שינוי הטון גורר שינוי משמעות. להלן 5 צורות למלהלמילה '''ma''' ב[[מנדרינית]], כל פעם בטון אחר ובמשמעות שונה: