סופיה – הבדלי גרסאות

'''סופיה''' (ב[[בולגרית]]: {{שמע|קובץ=Sofia.ogg|תיאור='''София'''}}) היא [[עיר בירה|בירת]] [[בולגריה]]. בעיר מתגוררים 1,296,714 תושבים (נכון ל-[[2015]]). בשל גודלה, העיר סופיה היא מחוז עצמאי (בבולגרית '''Област София'''), והיא אינה נכללת ב[[מחוז סופיה]] המקיף את העיר משלושה עברים. בעיר שוכנת [[כנסיית בויאנה]] שהוכרזה כ[[אתר מורשת עולמי]].

שנת [[1396]], במהלכה כבש מחדש הסולטאן העות'מאני [[באיזיט הראשון]], שטחים בבולגריה ובכלל זה עיר הבירה של הממלכה הבולגרית [[וליקו טרנובו|טרנובו]], היא הפעם הראשונה בה מתועדים יהודים בעיר סופיה, ברשומות שנלקטו ונכתבו בהמשך, על ידי [[אבן כמאל|מתעדי החצר]] העות'מאניים. מתקופה זו והלאה מתועדת קהילה יהודית מאורגנת היטב, אשר בתחילה הורכבה מ[[רומניוטים]], בצירוף יהודים אשר גורשו מהונגריה של ימינו בשנת [[1360]]{{הערה|1=‏קשלסקשלס, חיים, דורות הראשונים, בתוך: יהדות בולגריה, ירושלים 1967 }}. בשנת [[1470]] הגיעו לבולגריה יהודים שגורשו מ[[בוואריה]]. שפתם, גרסה מוקדמת של [[יידיש]], נשמעה היטב ברחובות סופיה{{הערה|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/vjw/bulgaria.html " הקהילה היהודית בסופיה"], באתר [[הספרייה היהודית המקוונת]] {{שפת קישור|שפה=אנגלית}}.}}. הם בנו לעצמם בית כנסת עצמאי. בסוף המאה החמש עשרה, זרמו לאימפריה העות'מאנית יהודים מספרד ואחריהם אנוסי פורטוגל וצאצאיהם, אשר התיישבו בעיקר בסלוניקי, איסטנבול וארץ ישראל, אך גם בערים אחרות בבלקן ובכלל זה בערי בולגריה וסופיה בתוכן. בכמותם הרבה, הביאו לשינוי במבנה הקהילות. היהודים השתלבו באימפריה, תרמו לה ואף שגשגו במסגרותיה החברתיות –כלכליות, יותר מכל קבוצה אתנית אחרת‏‏אחרת{{הערה|1=‏רוזןרוזן, מינה, עורכת, ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996.‏}}. בסופיה, עסקו היהודים במסחר, ייצור מזון והלוואות כספים.

ליהודים היו חיי חברה ותרבות עשירים, בשנת 1909 נחנך [[בית הכנסת בסופיה|בית הכנסת המרכזי]], הוקמה בעיר [[מקהלת צדיקוב]] שהמשיכה בפעילותה גם ב[[מדינת ישראל]], הוקם תיאטרון יהודי ותזמורת סימפונית. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נימנו בעיר כ 25,000 יהודים, שהיוו מחצית מכלל יהודי בולגריה בעת ההיא{{הערה|1=‏אלברטאלברט א. רומנו, יהדות בולגריה, בתוך אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים 1967.‏}}.

בתאריך ה [[9 במרץ]] [[1943]], ניצלו יהודי סופיה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים, בצו המלך [[בוריס השלישי]]. ההצלה באה לאחר מאבק עיקש של קומץ פוליטיקאים ואנשי כנסייה כגון [[דימיטר פשב]] ו[[המטרופוליט סטפן]]. בתאריך ה [[21 במאי]] 1943, שוב פורסמו צווי גירוש ליהודי סופיה. היהודים נצטוו למסור את רכושם לשלטונות ובכדי להימנע מכך, מכרו אותו לתושבים הבולגרים. הכנסייה התגייסה בשנית לטובת היהודים והמטרופוליט סטפן ראש הכנסייה, מחה בפני קהל המונים על רדיפת היהודים בנאום לרגל חג נוצרי, תוך שהוא רומז שיוטל חרם דתי על המלך בשל צעדיו. הממשלה הבולגרית הורתה לסגור את כל הכנסיות בסופיה, והכנסייה סרבה לצו. ב [[24 במאי]] בוטל צו הגירוש מבולגריה והוא הומר לגירוש מסופיה לערי השדה. המגורשים נקלטו בערי השדה, בקרב בני הקהילות היהודיות במקום{{הערה|1=‏מיכאלמיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, ירושלים, 1999.}}. לאחר המלחמה, חלה התעוררות ציונית בקרב יהודי בולגריה ככלל ויהודי סופיה בפרט. בין השנים [[1947]] ועד [[1949]], עלו מרבית יהודי סופיה לישראל{{הערה|1= ‏‏יוסףיוסף בן, גולת בולגריה בחיסולה, בתוך: יהדות בולגריה, הוצאת אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים 1967.}}.