ארנסט שקלטון – הבדלי גרסאות

'''ארנסט הנרי שקלטון''' ([[אנגלית]]: '''Ernest Henry Shackleton'''; {{כ}}[[15 בפברואר]] [[1874]] - [[5 בינואר]] [[1922]]) היה [[מגלה ארצות]] [[אירלנד|אירי]], שהשתתף במספר משלחות חשובות לחקר יבשת [[אנטארקטיקה]]. שקלטון התפרסם במיוחד בעקבות עמידתו בראש משלחת חקר שיצאה למשימה לחציית יבשת אנטארקטיקה בשנת [[1914]] והצלחתו להשיב את כל צװתצוות המשלחת ל[[אנגליה]] בשלום, לאחר שספינתם, ה"[[אנדיורנס (אונייה, 1912)|אנדיורנס]]", ננעלה בקרח והתרסקה.

[[המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית]], שבראשה עמד שקלטון, יצאה מ[[לונדון]] ב-[[1 באוגוסט]] [[1914]] בספינה "אנדיורנס". מטרתה הייתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, מ[[מפרץ ואהסל]], דרך הקוטב הדרומי אל האי רוס הנמצא בצדה השני. "אנדיורנס" יצאה לדרכה מספר ימים לפני פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]]. כאשר נודע לשקלטון על פרוץ המלחמה, הוא שיגר מברק לשר הימייה הבריטי, [[וינסטון צ'רצ'יל]] והציע לו להעמיד את "אנדיורנס" וצװתהוצוותה לרשות הצי הבריטי, אולם צ'רצ'יל ענה לו במלה אחת "המשיכו!". המשלחת נאלצה לנטוש את תוכניתה המקורית כאשר "אנדיורנס" כותרה בים קרח ונתקעה ליד מפרץ ואהסל. הצװתהצוות והמשלחת בראשות שקלטון שמרו על מורל גבוה וחיי שגרה בתנאים הקשים, במשך כשנה. בחורף [[1915]] גבר לחץ הקרחונים על הספינה, שקלטון ואנשיו הוציאו ממנה אספקה חיונית ונטשו אותה בשלוש סירות הצלה. לאחר מכן התרסקה הספינה וטבעה.

צװתצוות הספינה וחברי המשלחת ערכו מסע משולב ל[[אי הפיל]] - תחילה במזחלות על הקרח במפרץ ואהסל, ולאחר מכן בשלוש סירות ההצלה. כאשר הגיעו לאי הפיל, הם שיפצו את אחת הסירות ושקלטון וחמישה אנשים נוספים הפליגו בה ל[[איי דרום ג'ורג'יה ואיי דרום סנדוויץ'|איי דרום ג'ורג'יה]] כדי להשיג עזרה. הנװט [[פרנק וורסלי]] ניװטניווט את הסירה בת שמונת המטרים "ג'יימס קיירד", דרך [[מעבר דרייק]], אל איי דרום ג'ורג'יה בסוף הסתו האנטארקטי (אפריל ומאי), דבר שהנו כנראה השג ללא מתחרים. טעות [[ניווט]] של 0.2 מעלות הייתה גורמת להם להחטיא את האי, ולהסחף למעמקי [[האוקיינוס האטלנטי]] ללא אפשרות הצלה. לאחר שסופה הכתה בהם ליד חופי ג'ורג'יה הדרומית, הם נאלצו לנטוש את סירתם השבורה, ולא יכלו להקיף בה את האי, כדי להגיע לתחנת ציד ה[[לווייתנאים|לוייתנים]] שנמצאה בצדו הצפוני. הם נחתו בחלק הדרומי של איי דרום ג'ורג'יה ואז חצו את רכס הרי האי במסע מפרך לא פחות, שארך 36 שעות, מסע ששנים אחר כך חזרו עליו [[טיפוס הרים|מטפסים]] מקצוענים כמו [[ריינהולד מסנר]], ונתקלו בקשיים חרף היותם ערוכים עם ציוד מלא ומתקדם.

כל שאר אנשי הצװתהצוות, 22 איש תחת פיקוד [[פרנק ויילד]], חיכו במשך למעלה מארבעה חודשים באי הפיל. לאחר שלושה ניסיונות נפל, הם חולצו על ידי הספינה ה[[צ'ילה|צ'ילאנית]] "ילקו", בפיקוד לואיס פדרו, ב-[[30 באוגוסט]] [[1916]], 22 חודשים לאחר היציאה הראשונית מ[[איי ג'ורג'יה הדרומית]]. כך הצליח צװתהצוותה המלא של "אנדיורנס" לשוב בשלום לבריטניה.

ספינתו של צװתצוות אחר, בפיקוד קפטן [[איניאס מקינטוש]] שיצאה לצדה השני של אנטארקטיקה כדי להכין נקודות אספקה עבור משלחתו של שקלטון טבעה אף היא, ולמרות זאת הצליח צװתצוות זה למלא את משימתו ולהשאיר אספקה עבור המשלחת שמעולם לא הגיעה. בדצמבר [[1916]] ארגן שקלטון משלחת הצלה אשר חילצה את מרבית אנשיו של מקינטוש מאנטארקטיקה. לא כולם שרדו.

דאגתו של שקלטון לשלום אנשיו, כפי שהתבטאה כבר בזמן משלחת ה"נמרוד", היא שאפשרה להם לעמוד במשימת ההיחלצות בשלום מאנטארקטיקה, כאשר לרשותם עומדות שלוש סירות הצלה זעירות ומעט אספקה שהצליחו לחלץ מספינתם הטובעת. כאשר נשאל אחד מחברי הצװתהצוות כיצד הצליחו לבצע את הלא-יאומן, הוא ענה "במלה אחת: שקלטון!". שקלטון השכיל לשמור על מורל גבוה בקרב אנשיו ולהימנע מסכסוכים וממתיחויות ביניהם. הוא דאג כי יימצאו בידיהם [[מצלמה|מצלמות]] וכלי נגינה, וערך מסיבות וערבי מוזיקה ושירה. הוא עודד את חברי הצװתהצוות לתעד את המסע ביומניהם והבטיח להם שוב ושוב כי הם יחיו לספר לאחרים את אשר ארע. אך הדבר החשוב מכל היה יכולתו להפוך את המסע מכישלון להצלחה. כאשר עמדו חברי הצװתהצוות והביטו בספינתם השוקעת אל מתחת לקרח, עמד שקלטון בנקודה מעט מרוחקת מהם, ואז אסף אותם אליו ואמר להם, "עכשיו אנו הולכים הביתה". כך הטיל עליהם משימה חדשה ומאתגרת לא פחות ממשימתם המקורית - משימה בה עמדו בהצלחה גדולה. בכך שימש שקלטון השראה למנהיגים אחרים אשר מצאו את עצמם במצב דומה, למשל ל[[אסטרונאוט]] האמריקאי '''[[ג'יימס לוול הבן|ג'יימס לװל]]''', מפקד טיסת [[אפולו 13]].