מיאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים
שורה 16:
 
=== אוסה (Osse) ===
פשר שמו "איימה". הוא ידיד אולמו, ובן זוגה של אוינן. אך הסיפור אומר כי [[מלקור]] כמעט והצליח לדרדרו אל תכליתו האפילה, כי המים היו חולשתו של מלקור, והוא לא יכל לגבור עליהם. לכן דיבר מלקור אל אוסה, והציע לו לעזור להביס את אולמו, ובתמורה ייקבל שליטה על כל ממשלת המים בעולם, וידיח את אולמו מתפקידו. על-כן, אוסה גרם לסופות טרור אדירות, והביא גלים אדירים אל היבשה. אבל מיד באה אוינן, ועצרה בעדו, התנצלה בפני [[אולה]]אאולה (אל הארץ) על ההרס, וביקשה מאולמו שיסלח לאוסה. אוסה נסלח לבסוף, אבל עדיין התשוקה לסערות נזרעה בו, ולכן הוא עושה כמותן מדי פעם. אוסה לא חי במעמקי המים, כי נאמר שהוא אוהב להיות על החופים - שם הוא שש לרוחות מנווה, ומתענג על הגלים. אלפי הנמלים מוקירים אותו ואת אולמו יותר מכל ולאר ומיאר אחרים. הוא בעצמו היה ידיד קרוב מאוד, בעידן הראשון, ל[[קירדן]] חרש-הספינות, שר אלפי-הנמלים; ואף לימד אותו ואת בני עמו על בניית האוניות, ואת דרך מציאתן והוצאתן של הפנינים היפות.
 
=== מלין (Melian) ===
שורה 32:
=== סאורון (Sauron) ===
{{ערך מורחב|סאורון}}
אחד המיאר הידועים ביותר. בתחילה היה משרתו של [[ולאר|הולא]] "[[ולאר#אולהאאולה (Aule)|אולהאאולה]]" (שליט האדמה), ואהב מלאכת כפיים, סדר וארגון יותר מכל. פשר שמו "הנתעב"; מכך ניתן להסיק שהיה לו שם קדום יותר, בטרם נפל אל האופל, אשר נשכח. הוא היה משרתו הנאמן ביותר של [[מורגות'|מלקור]], ומבין הראשונים שהתדרדרו לתכליתו. במשך העידן הראשון העלים את דמותו הנאה, ונהפך למכשף חכם, אך אכזר ורב עוצמה, אדון לרוחות וצללים, יוצר זאבי-האדם האומללים, וצלמו נורא ואיום - עינו היא סמל המוות. הוא שמר בצפון הארץ התיכונה, עוד בעידן הראשון, וכשפיו האפלים גבלו בכשפיה של המיא מלין הטהורה, שחיה ביער דוריאת. במקום בו נפגשו כשפיהם, הייתה ארץ מלאת פחד וחלחלה. אבל בסיפור על ברן ולותין (Beren & Luthien), שהייתה בתה של מלין, סופר כי היא, יחד עם הכלב הואן (Huan) שהיה שייך לולא אורומה, הצליחה לגבור על סאורון ולהביסו. ואז יצאה רוחו מגופו ושבה אל מצודת האופל של מלקור. זו הייתה תבוסתו הראשונה, ואז הוא נשכח מלב.
 
לאחר מלחמת החרון, בתחילת העידן השני, מצאו הולאר את סאורון ושפטו אותו. אבל סאורון השיב את דמותו הנאה כאחד האינור, ודיבר במילים חלקות וכיזב שהוא מלא צער וחרטה על מעשיו השפלים, עד שהולאר התפתו להאמין לו והחליטו לתת לו הזדמנות נוספת. כך הוא נותר בארץ התיכונה, בעוד ששוכניה שכחו לגמרי מסאורון, משרתו הגדול של מלקור. בעידן הזה הוא החליט לשוב לבין גזעי הארץ התיכונה, ובא בצלם דמות יפה, ואף כינה את עצמו אנטר (Anatar), שר המתנות. מכיוון שידע כי בני הלילית הם הגזע הנעלה, ושליטה עליו יכולה להיות טקטיקה מצוינת, ניסה סאורון להתחבר אליהם. אבל [[גיל-גאלאד]], שהיה המלך העליון על בני הלילית, ואלרונד חצי אלף וקירדן שר הנמלים דחו אותו מרוב חשדות בו. אולם ב[[ארגיון]] (Eregion), עיר חרשי האלפים של [[קלברימבור]] נכדו של פאנור, אשר לרגלי הרי האובך, קיבלו אותו בברכה, כי השתוקקו ללמוד מחוכמתו הנעלה ומלאכת כפיו; רק האדון קלבורן והגבירה גלדריאל חשו איבה כלפיו, ונטשו את ארגיון מיד כאשר ראו כי השאר נוטים אחריו. שם הוא הציע לאלפים את רעיון החישול של [[טבעות הכוח]], שישמרו את כוחם, יציגו את הדרתם ותפארתם ויהדפו את פגעי הזמן והשתנות העולם המהירה והמעיקה על האלפים - כי בטבעות הללו היה הכוח למשול בכל הארץ. אך תוכניותיו האמיתיות היו אחרות, כי הוא תכנן לחשל, באש הר הדין (Urud-Ruin או Urduin; מילולית- הר הלהבה האדומה) שבארצו מורדור, עוד טבעת אחת בסתר, הטבעת הראשית, שתשלוט על כל שאר טבעות הכוח ואלו יהיו כפופות לרצונה, ובכך יוכל סאורון לשלוט על כל עונדי-הטבעות ולמשול בארץ כולה. אבל לאחר שהוא חישל את הטבעת השליטה ומכר למענה את נשמתו ורצונו לשלוט ולהרוס, והאלפים עלו על מזימותיו, התחוללו נגדו המלחמות החדשות. די במפתיע הוא נפל בשבי הנומנורים (ה[[דונאדין]], Dunedain), הנעלים ביותר בקרב בני האדם, שחיו בין [[ולינור]] לבין הארץ התיכונה, על האי [[נומנור]] שבצורת כוכב. גם שם הצליח סאורון להשפיע על המלך, ולבסוף להביא לחורבן נומנור. כי תחילה היה לאסיר, אבל כאשר שמע המלך על חוכמת סאורון, מינה אותו ליועצו. כך החל סאורון להמריד את המלך ואנשיו נגד הולאר. הוא סיפר להם על אל גדול בשם "מלקור", והם התחילו לסגוד לו בלי להבין את מעשיהם; הם התחילו להכחיש את [[אילובטר]] ולדחות את תכלית הולאר. ולבסוף, מדברי סאורון, הם קינאו באלפים, בולאר ובמיאר, ואמרו כי גם להם מגיעים חיי אלמוות, והם אכן שטו לארץ אמן, ודרכו על חופי ולינור. אז התערב הכוח העליון ביותר - [[אילובטר]]. הוא כיסה את כל אותם שבאו למערב תחת האדמה, ואת ממלכת נומנור הטביע, וסאורון שקע תחת הים, והובס שוב.
שורה 47:
 
=== קורוניר (Curunir) ===
או קוּרוּמוֹ, בקווניה. פשר שמו "המוכשר", אולם הוא ידוע יותר בשם "[[סארומן]]" (Saruman), האיש החכם. הוא היה מהמיאר של [[ולאר#אולהאאולה (Aule)|אולהאאולה]], ומכאן בעצם יש לו ידע באומנות החישול והחרישה של המתכות. קורוניר היה אחד האיסטרי (Istari), אף היה הראשון שבא לארץ התיכונה. תחילה ביקר במזרחה, ופגש בבני האדם השחורים והזדוניים, אבל לבסוף שב למערב הארץ התיכונה, וקיבל לידיו את מפתחות [[צריח (מבנה)|צריח]] אורתנק האדיר, שם שמר בסוד על הפלנטיר, האבן שרואה נסתרות, וגם למד בחשאי על תולדות הטבעת האחת, בחפצו להשיג אותה. תוך כדי שינון הידע על הטבעות ועל אומנות חישולן, חישל סרומן בסוד, טבעת-כוח פחותה באותה טכנולוגיה של שאר טבעות-הכוח, ואף שהייתה חלשה מהאחרות, עזרה לו לטפח ולשלוט על גזע האורוק-היי, זן של אורקים חזקים וחסונים יותר. הוא היה ראש מסדר האיסטרי, ומכאן גם ראש המועצה הלבנה (מועצת החכמים), אף-על-פי ש[[גלדריאל]] ביקשה כי גנדאלף יעמוד בראש המועצה, מחוסר חיבתה ואמונתה בסרומן. מאז תעב סרומן את גנדאלף וגלדריאל בצורה מוחלטת אבל חשאית. לאט לאט הוא התדרדר לאופל, תוך כדי תקשורת עם סאורון בעזרת הפלנטיר, ולבסוף נכשל במשימה שהטילו עליו הולאר - הוא נרצח באזור הפלך על ידי משרתו הבוגדני, גרימה לשון-נחש, לאחר שהושפל על ידי חברי אחוות הטבעת מול צריח אורתנק; ולאחר מכן על ידי גנדאלף וגלדריאל, שרק ניסו לעזור לו לשוב למקור הטוב, ולחזור עמם לארץ [[אמן, הממלכה הברוכה|אמן]] ששם יטהר עצמו, בראותם עד כמה מתוסכל הוא מכישלונו הגדול. אולם הוא רק צעק ולעג להם במבוכה, כי חזה בקצו, והכחיש את כישלונו למרות שבלבו ידע היטב כי אכן נכשל. באותו רגע שגרימה לשון-נחש כבייכול רצח אותו, בו-במקום ריחפה מגופו נשמה עוטה-[[תכריכים]] ופנתה לשוב אל המערב. אולם רוח מערבית דחתה אותו, כיוון שהולאר סירבו לקבל אותו חזרה. מכונה גם שארקי, בלשון האורקים, "האיש הזקן"; וגם הקוסם הלבן.
 
=== איוונדיל (Aiwendil) ===