הוספיטלרים – הבדלי גרסאות

[[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שהבין את חשיבותם של האבירים כחסם בפני ההתפשטות העות'מאנית ל[[אירופה]] ולאגן המערבי של [[הים התיכון]], העניק להם שליטה על האי מלטה בשנת [[1530]]. בתמורה דרש מס סמלי – [[בז]] אחד, על מנת לתת ביטוי לבעלותו על האי. לפי ההסכם עמו, היו האבירים כפופים ל[[אפיפיור]] בלבד ואילו הקיסר היה השליט להלכה, אך לא למעשה. כך שמר המסדר על עצמאותו. בהגיעם למלטה המשיכו האבירים במנהגם לפשוט על הספינות הטורקיות ושיבשו בצורה קשה את הקשר בין [[איסטנבול]] ושטחיה של האימפריה ב[[צפון אפריקה]]. אך בישיבתם במלטה היו אבירי המסדר רחוקים מייעודם המקורי - מסע צלב מתמשך ב[[ארץ הקודש]], ורחוקים ממקורות המימון האירופאים כך מינה המסדר את עצמו לשוטר של הים התיכון מפני שודדי הים הברברים בני בריתם של העות'ומנים שבסיסם בקו החוף של [[צפון אפריקה]]. התחרות מול הקומונות האיטלקיות הורידה את ערכו של המטבע המקומי-הוספיטלרי של מלטה ואי יכולתו של האי הצחיח יחסית לספק את צרכי המסדר הפכו את פעולות השיטור ו[[יירוט]] ספינות המלחמה והסוחר המוסלמיות לענף כלכלי מכניס שאיפשר לאבירים רמת חיים נוחה במלטה בה הם נישאו אל תוך האוכלוסייה המקומית בעוד חלקם משרתים כ[[שכיר חרב|שכירי חרב]] בציים של איפריותאימפריות ימיות ובראשן [[ספרד]] ו[[צרפת]]. העילה המיידית לפרוץ מעשי האיבה בין המסדר לטורקים הייתה, ככל הנראה, תפיסתה של ספינת מסחר שהייתה בבעלותה של בת הסולטאן. לבד מאוצר שעמד על כ-80,000 [[דוקט]]ים ומטען אחר, שבו הצלבנים מספר מכובדים עות'מאנים, בהם המטפלת הזקנה של הנסיכה. הרגשות בארמונו של הסולטאן געשו, והוא דרש את שחרורם של המכובדים ללא [[כופר נפש|כופר]], אך הנוצרים סירבו. סבלנותו של הסולטאן פקעה, והוא החליט לתקוף את מלטה במטרה לשים קץ למעשי השוד והגזל של המסדר.