יאן הוס – הבדלי גרסאות

בסביבות 1387 נסע לפראג להשלמת חינוכו. הוא התקיים בדוחק והשתכר משירת מזמורים בתפילה. ב-1390 נרשם לפקולטה לאמנויות באוניברסיטת העיר בסיוע פטרונו, כריסטיאן איש פרכטיצה, וקיבל תואר בוגר ב-1393. הוא המשיך מיד ללימודי מוסמך, במהלכם התעמק במחשבת הפילוסופים הנערצים על בני תקופתו: [[אריסטו]], [[תומס אקווינס]], [[ויליאם איש אוקאם]] ואחרים. בנוסף קרא רבות בחיבוריו של [[ג'ון ויקליף]], שביקורתו הקשה על השחיתות בכנסייה וקריאתו לה להתנתק משררתה ועושרה היו אהודים בבוהמיה מאז שמלומדים בני הארץ החלו ללמוד באוקספורד לאחר 1382, שנת נישואי [[ריצ'רד השני מלך אנגליה]] לאנה, אחות המלך וצלאב הרביעי. רעיונותיו הרדיקליים יותר של ויקליף, כהסתמכות על ה[[ביבליה|מקרא]] לבדו ולא על מסורת הכנסייה והתנגדות לאורח החיים הנזירי, חלחלו אף הם בהדרגה.

 

 

הוס אימץ חלק גדול מהביקורת של וייקליף על [[הכנסייה הקתולית|הכנסייה]], אך בניגוד לוייקליף לא הסתפק בביקורת מוצנעת ותאורטית, אלא הטיף בגלוי לשינוי דרכיה של הכמורה ולשינוי בכנסייה. האוניברסיטה של פראג (שהייתה אז גוף דתי) התקוממה נגד הפצת הדוקטרינות החדשות של וייקליף, ובשנת [[1403]] אסרה לקיים דיון בארבעים וחמש תזות, שחלקן התבסס על וייקליף. ה[[ארכיבישוף]] זבינייק זאז'יק, שכהונתו החלה ב-[[1403]], נתן תחילה גיבוי להוס, שדרשותיו זכו להצלחה רבה, אך נאלץ להדיחו בגלל התקפותיו נגד הכמורה.

ב-[[20 בדצמבר]] [[1409]] הוציא האפיפיור החדש [[בולה אפיפיורית|בולה]] שהסמיכה את הארכיבישוף לפעול נגד הווייקליפים, וכללה החרמה של כל כתבי וייקליף, גינוי תורתו ואיסור על הטפתה החופשית. לאחר פרסום הבולה פנה הוס לאפיפיור, אך לשווא. ב-[[9 במרץ]] [[1410]] נשרפו 200 מספריו ומכתבי היד יקרי הערך של וייקליף, והוס וחסידיו הוחרמו. מהלך זה חולל מהומה גדולה בבוהמיה, שהגיעה במקומות מסוימים לכדי התפרעויות המוניות.

 

 

הממשלה ניצבה בשלב זה לצדו של הוס, וכוחם של חסידיו הלך וגדל מיום ליום. הוא המשיך להטיף בכנסיית בית–לחם, ודרשותיו הפכו לחריפות יותר ויותר בביקורתן על הכנסייה. ה[[אנטי-אפיפיור]] החדש, [[האנטי אפיפיור יוחנן העשרים ושלושה|יוחנן העשרים ושלושה]], הוציא בפברואר [[1411]] בולה להוצאת צו נידוי כלפי פראג ולגירושו של הוס מהכנסייה, אך כל זאת ללא הועיל.