ויקיפדיה

ברוך ייטלס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 5:
נולד ב-[[1762]] ל[[יונה מיכל ייטלס]], רופא בפראג. האב היה [[משכילים מוקדמים|פרוטו-משכיל]] שהתעניין בדקדוק ומדעים. אחיו היה ה[[בלשן]] [[יהודה ייטלס]] {{גר|Juda Jeitteles}}. נשא לאישה את פרידעל, בת הגביר שלמה פורית. חותנו החזיק עבורו ישיבה והעמיד אותו בראשה. כמו כן למד מידידיו היו רבי [[בצלאל רנשבורג]], רבי [[אלעזר קאליר]] ורבי [[אלעזר פלקלס]]. חידושיו מצוטטים בספרי בני דורו, ומספר תשובות הלכתיות שלו משוקעות בספר "שו"ת מהרנ"ש" של ידידו רבי [[ניסן שידלוב]].
 
עםברוך התעוררותחלק את התעניינות אביו בחכמות כלליות. בשלב מסוים בין 1778 ל-1780, בטרם מלאו לו שמונה-עשרה, נמלט מביתו ונסע ל[[תנועתברלין]], ההשכלהשם היהודיתשגשג חוג משכילים סביב [משה מנדלסון]] בברליןואחרים. לאחר מכן שב לפראג והתפייס עם הנוב"י.{{הערה|קייבל,[https://www.academia.edu/4191100/The_Unforeseen_Consequences_of_Cultural_Resistance_Haskalah_and_State-Mandated_Reform_in_the_Bohemian_Lands The unforeseen consequences of cultural resistance: Haskalah andstate-mandated reform in the Bohemian lands]. עמ' 11.}} עם התעוררות ההשכלה המאורגנת בשנות ה-80, הצטרף אליה ונרשםנרשם כמנוי לבטאונה '[[המאסף]]', ששירים פרי עטו ראו בו אור מאוחר יותר. הוא היה התורם המשמעותי ביותר לכתב-העת בבוהמיה ומנהיגה של השכלת פראג. בכך קומם בכך נגדו חלק מהקהל המסורתי בעירו. נראה שבתקופה זו גם עזב את ביתו ונסע לבירה הפרוסית, אך לבסוף חזר והתפייס עם הנוב"י. הוא ובנו של הרב, [[שמואל לנדא]], היו שניהם מנויים על 'המאסף' ועל ביאור התורה '[[הביאור|נתיבות שלוםהשלום]]' של [[משה מנדלסון]]. הילל קייוואל העריך שהשפעתם הביאה לכך שהנוב"י, שדרש קודם בתקיפות נגד [[נפתלי הרץ וייזל]], מיתן במידת-מה את התנגדותו להשכלה.{{הערה|שם=הלל|Hillel J. Kieval, '''Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands''', University of California Press, 2000. עמ' 49, 55, 242-3.}}
 
לאחר פטירת מורו ב-1793 שיגר הספד ארוך ב'המאסף'. השבחים ל'נודע' זעזעו את העורך החדש [[אהרן האלה-וולפסון]] והוא האשים את ייטלס בבגידה. הלה התקומם מצדו על הקיצוניות שהפגינו וולפסון והאחרים שתפסו את ההנהגה בברלין בדור השני להשכלה. בין היתר קבל על "שיחה בארץ החיים" שהתפרסם בבטאון, בו הוצג רב כדמות נלעגת. כעבור שנה פרסם נגדם את "ספר האורב", שם הוקיע את מגמותיהם האנטי-מסורתיות: {{ציטוטון|וגם אגלה את חרפת [[המאספים]] האלה, ולא יזידון עוד עשות כהנה, ולא יקרא עוד '''המאסף''' כי אם יקרא שמו בישראל '''האספסוף'''.}} הוא האשים את וולפסון, [[יואל ברי"ל]] ועמיתיהם כי הם מסלפים את האידיאלים של התנועה, ופעל להשמיצם בעיני משכילים מתונים אחרים באירופה.{{הערה|[[שמואל פיינר]], The Jewish Enlightenment, University of Pennsylvania Press, 2011. עמ' 351-355. ציטוט מ'ספר האורב', [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31304&st=&pgnum=8&hilite= עמ' ה'], למטה.}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ברוך_ייטלס"