האימפריה הדנית – הבדלי גרסאות

'''האימפריה הדנית''' החלה את דרכה בתחילת [[המאה ה-13]], כשקיבלה דנמרק את השליטה על [[אסטוניה]]. באיחוד עם [[נורבגיהנורווגיה]], ל[[דנמרק-נורבגיהנורווגיה]] הייתה השליטה על כל הקולוניות הישנות של [[נורבגיהנורווגיה]] - [[גרינלנד]], [[איי פארו]], [[אורקני]], [[שטלנד]] ו[[איסלנד]]. ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], לאחר אבידות טריטוריאליות ב[[סקנדינביה|חצי האי הסקנדינבי]], דנמרק-נורבגיהנורווגיה החלה לפתח קולוניות, מבצרים, ועמדות מסחר ב[[אפריקה]], ב[[הקריבים|קריבים]], וב[[הודו]]. [[כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק|כריסטיאן החמישי]], היה הראשון שהכניס מדיניות לפיתוח המסחר הדני שמעבר לים, כחלק מגל ה[[מרקנטיליזם]] שסחף את [[אירופה]] באותה תקופה. ב-[[1620]] השיגה דנמרק את הקולוניה הראשונה - [[טרנקובאר]] או סרנגמבדי, הנמצאת על חופה הדרומי של הודו. השריד האחרון של האימפריה, שהיה גם הטריטוריה הגדולה בה, היא [[גרינלנד]], שזכתה בשלטון עצמי ב-[[1953]], ומאז היא אזור [[אוטונומיה|אוטונומי]] במדינה הדנית. איי פארו קיבלו [[אוטונומיה]] מדנמרק ב-[[1948]].

דנמרק החזיקה במספר נקודות מסחר ובארבעה מבצרים לאורך חוף הזהב במערב אפריקה, במיוחד באזור [[גאנה]] של היום. שלוש נקודות המסחר היו [[מבצר פרדניקסבורג]], [[טירת אוסו|מבצר כריסטיאנבורג]] שנכבש מ[[שבדיהשוודיה]], ו[[פרדריקסבורג]] שהיה לבסיס הכוחות הדנים באפריקה ושימש כמרכז ל[[סחר בעבדים]] באיי הודו המערביים הדנים. המבצרים היו [[מבצר פרינסטנסן]] שנבנה בשנת [[1784]], [[מבצר אגוסטבורג]] מ-[[1787]], [[מבצר פריאדנסבורג]] ו[[מבצר קונגנסטן]]. דנמרק מכרה את המבצרים ל[[בריטניה]] בשנת [[1850]]. כיום נותרו ממבצרים אלה רק הריסות, למעט מבצר כריסטיאנבורג המשמש כיום כמבנה מגורים.