אלכסנדר השלישי, מלך סקוטלנד – הבדלי גרסאות

|הבא בתפקיד=[[מרגרט, העלמה מנורבגיהמנורווגיה|מרגרט]] (שנוי במחלוקת)

בשנת [[1262]] הגיע אלכסנדר השלישי לגיל 21, והחל לשלוט בעצמו. אחד מצעדיו הראשונים היה לטעון לשליטה באיים המערביים של סקוטלנד (אשר [[נורבגיהנורווגיה]] טענה לשליטה בהם). [[האאקון הרביעי, מלך נורבגיהנורווגיה]] דחה את טענות אלכסנדר לשליטה באיים, ויצא בראש צבא לתקוף את סקוטלנד. בהגיעו לסקוטלנד החל בשיחות עם אלכסנדר, אולם אלכסנדר השתהה בשיחות עד אמצע הסתיו. האאקון, מחשש לסופות החורף שיתפסו את ספינותיו, תקף את אלכסנדר, אך סופה עזה שפרצה פגעה במרבית מספינותיו, וב[[קרב לארגס]] שהתרחש באוקטובר [[1263]] אף צד לא נחל הצלחה רבה. האאקון נאלץ לסגת בשל מספר אבדותיו הרב, אולם נפטר בדרכו חזרה, ב[[אורקני]], ב-[[15 בדצמבר]] [[1263]] והאיים המערביים הפכו לחלק מסקוטלנד.

בשנת [[1266]] נחתם [[הסכם פרת']] במסגרתו הכיר יורשו של האאקון בשליטת סקוטלנד באיים המערביים וכן ב[[האי מאן|אי מאן]]. האיים היחידים שנותרו בשליטת נורבגיהנורווגיה היו איי [[אורקני]] ואיי [[שטלנד]]. בשנת [[1284]] העניק אלכסנדר השלישי את התואר [[לורד האיים]] לראש משפחת מקדונלד, אנגוס מקדונלד, אולם אנגוס ראה עצמו כמלך עצמאי של האיים וסירב לשלם מיסים לאלכסנדר השלישי.

* [[מרגרט מסקוטלנד]] ([[28 בפברואר]] [[1260]] - [[9 באפריל]] [[1283]]), נישאה ל[[אייריק השני, מלך נורבגיהנורווגיה]].

בעקבות מות בניו של אלכסנדר השלישי, ולאחר מות רעייתו התעוררה שאלת הירושה לכס המלוכה הסקוטי. בשנת [[1284]] התכנס [[הפרלמנט הסקוטי]] ביוזמת המלך, והכריז על [[מרגרט, העלמה מנורבגיהמנורווגיה|מרגרט]], נכדתו (בת מרגרט בתו), כיורשת, אולם ב-[[1 בנובמבר]] [[1285]] נשא לאישה את [[יולנד דה דרה]] בתקווה שיוולד לו בן יורש.