|
}}.
בלילה שבין [[18 במאי]] ל-[[19 במאי]] 1941 יצאו שתי האוניות, בליווי שלוש [[משחתת|משחתות]] למבצע. הן נעו צפונה דרך מצרי [[קטגט]] (Kattegat) ו [[סקאגרק ]] (Skagerrak). ביום שלמחרת נצפו האוניות על ידי אוניות של הצי ה[[שבדיהשוודיה|שבדישוודי]] וגם על ידי אוניות סוחר שונות. האוניות הגרמניות נעו צפונה, לאורך החוף ה[[נורבגיהנורווגיה|נורבגינורווגי]] ה[[המערכה בנורבגיהבנורווגיה|כבוש]], וב-[[20 במאי]] עגנו סמוך ל[[ברגן]]. פרינץ אויגן תדלקה, בשל קיבול הדלק הקטנה יותר שלה; ביסמרק לא עשתה כך, עובדה שהייתה משמעותית להמשך מסעה. ב-[[22 במאי]] הפליגו ביסמרק ופרינץ אויגן מערבה, כשהמשחתות חוזרות לנורבגיהלנורווגיה.
ב-[[21 במאי]] הגיע המידע על תנועותיה של ביסמרק לבריטים. הבריטים למדו על כך ממידע שהגיע דרך פענוחי [[אולטרה]], מידע שהגיע מהצי השבדיהשוודי (המידע דלף לבריטים), מהודעות שנשלחו על ידי תנועת המחתרת הנורבגיתהנורווגית, ומצילומי אוויר. צי ים הבית (Home Fleet) של [[הצי הבריטי]] הפליג צפונה. מטרתה של ביסמרק הייתה ברורה, והשאלה הייתה רק באיזו דרך תבחר לנסות ולחדור לאוקיינוס האטלנטי. הבריטים שלחו סיירות למעברי הים ממערב וממזרח ל[[איסלנד]], כדי לנסות ולגלות את האוניות הגרמניות. ב-[[23 במאי]], בשעה 20:30 בערך, הבחינו הסיירות ספוק (Suffolk) ונורפוק (Norfolk) בשייטת הגרמנית ב[[מצר דנמרק]]{{הערה|1=[http://www.bismarck-class.dk/bismarck/bisoperationhist.html Bismarck - Operational History<!-- Bot generated title -->]}}. הן המשיכו לעקוב אחריהן מטווח בטוח ודווחו על מיקומן לאדמירליות הבריטית.
{{ערך מורחב|קרב מצר דנמרק}}
==מבצע "קרברוס"==
{{הפניה לערך מורחב|מבצע קרברוס}}
לאחר אובדנה של '''ביסמרק''' איבד [[אדולף היטלר|היטלר]] את אמונו בצי ואסר על מבצעים נוספים של אוניות שטח נגד השיירות. היטלר חשש מפלישה של [[בעלות הברית]] ל[[נורבגיהנורווגיה]], ולפיכך הורה להחזיר את אוניות המלחמה הראשיות לגרמניה. כדי לבצע זאת, היה על '''שרנהורסט''', '''גנייזנאו''' ו'''פרינץ אויגן''' להיחלץ מברסט ולשוב לגרמניה - מבצע לא פשוט, בהתחשב בטווח הקצר מבריטניה, שאפשר תצפיות רצופות על האוניות ויכולת תקיפה אווירית וימית עליהן. למרות כל הקשיים החל הפיקוד הגרמני להתארגן להחזרתן של האוניות, במבצע ששמו נקבע כ"קרברוס"{{הערה|1=על שם [[קרברוס (מיתולוגיה)|קרברוס]], הכלב בעל שלושת הראשים מהמיתולוגיה היוונית.}}.
הפיקוד הימי סבר שנתיב החזרה הרצוי צריך להיות דרך האוקיינוס האטלנטי ומצר דנמרק, אך היטלר העדיף חזרה מהירה דרך [[תעלת למאנש]]. היו בכך סיכונים רבים; בנתיב זה היו האוניות תחת כיסוי [[מכ"ם]] בריטי וחשופות לכוחות ים ואוויר בריטיים לכל אורך הדרך, וכן ל[[מוקש|מוקשים]] ימיים רבים שהונחו על ידי הבריטים. אולם, היטלר עמד על שלו. אוניות [[שולת מוקשים|שולות מוקשים]] נשלחו לפנות את הנתיב, [[ספינת טורפדו|ספינות טורפדו]] עמדו הכן לליווי האוניות, וה[[לופטוואפה#מלחמת העולם השנייה|לופטוואפה]] הקצה מספר רב של מטוסים להבטחת כיסוי אווירי.
==פעילות מבצעית לאחר מבצע קרברוס==
בפברואר [[1942]] הפליגה '''פרינץ אויגן''' לנורבגיהלנורווגיה, כדי להיות בכוננות מפני פלישה אפשרית וכדי להוות איום על [[המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939 - 1945): השיירות הארקטיות|השיירות]] שהפליגו מבריטניה ל[[ברית המועצות]]. ואולם, ב-[[23 בפברואר]] נפגעה האונייה מ[[טורפדו]] שנורה עליה מה[[צוללת]] הבריטית [[אה"מ]] '''טרידנט'''. ירכתיה של האונייה הגרמנית נפגעו קשות, אך היא הצליחה להגיע לנמל [[טרונדהיים]], שם בוצעה בה עבודת תיקונים ראשונית. במאי 1942 חזרה '''פרינץ אויגן''' לקיל, לתיקונים, ויצאה משירות פעיל עד [[16 בינואר]] [[1943]]. לאחר התיקונים שבוצעו בה ניסתה '''פרינץ אויגן''' לשוב לנורבגיהלנורווגיה פעמיים, אך בכל פעם חזרה לנמל לאחר שהתגלתה בידי מטוסים בריטיים{{הערה|1=[http://www.kbismarck.com/peugen.html Prinz Eugen Operational History]}}.
==פעילות בים הבלטי==
|
