הבדלים בין גרסאות בדף "הוספיטלרים"

נוספו 4 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
בוט החלפות: \1צורכי\2
מ (בוט החלפות: שווד\1)
מ (בוט החלפות: \1צורכי\2)
{{ערך מורחב|המצור הגדול על מלטה}}
[[קובץ:Siege of malta 3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנוסת הטורקים ממלטה - בקדמת התמונה נראית מדינה הבצורה, ומימין נראה הכוח הנוצרי יוצא ממבצר סנט אנג'לו וממבצר סנט מייקל ורודף אחריהם]]
[[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שהבין את חשיבותם של האבירים כחסם בפני ההתפשטות העות'מאנית ל[[אירופה]] ולאגן המערבי של [[הים התיכון]], העניק להם שליטה על האי מלטה בשנת [[1530]]. בתמורה דרש מס סמלי – [[בז]] אחד, על מנת לתת ביטוי לבעלותו על האי. לפי ההסכם עמו, היו האבירים כפופים ל[[אפיפיור]] בלבד ואילו הקיסר היה השליט להלכה, אך לא למעשה. כך שמר המסדר על עצמאותו. בהגיעם למלטה המשיכו האבירים במנהגם לפשוט על הספינות הטורקיות ושיבשו בצורה קשה את הקשר בין [[איסטנבול]] ושטחיה של האימפריה ב[[צפון אפריקה]]. אך בישיבתם במלטה היו אבירי המסדר רחוקים מייעודם המקורי - מסע צלב מתמשך ב[[ארץ הקודש]], ורחוקים ממקורות המימון האירופאים כך מינה המסדר את עצמו לשוטר של הים התיכון מפני שודדי הים הברברים בני בריתם של העות'ומנים שבסיסם בקו החוף של [[צפון אפריקה]]. התחרות מול הקומונות האיטלקיות הורידה את ערכו של המטבע המקומי-הוספיטלרי של מלטה ואי יכולתו של האי הצחיח יחסית לספק את צרכיצורכי המסדר הפכו את פעולות השיטור ו[[יירוט]] ספינות המלחמה והסוחר המוסלמיות לענף כלכלי מכניס שאיפשר לאבירים רמת חיים נוחה במלטה בה הם נישאו אל תוך האוכלוסייה המקומית בעוד חלקם משרתים כ[[שכיר חרב|שכירי חרב]] בציים של אימפריות ימיות ובראשן [[ספרד]] ו[[צרפת]]. העילה המיידית לפרוץ מעשי האיבה בין המסדר לטורקים הייתה, ככל הנראה, תפיסתה של ספינת מסחר שהייתה בבעלותה של בת הסולטאן. לבד מאוצר שעמד על כ-80,000 [[דוקט]]ים ומטען אחר, שבו הצלבנים מספר מכובדים עות'מאנים, בהם המטפלת הזקנה של הנסיכה. הרגשות בארמונו של הסולטאן געשו, והוא דרש את שחרורם של המכובדים ללא [[כופר נפש|כופר]], אך הנוצרים סירבו. סבלנותו של הסולטאן פקעה, והוא החליט לתקוף את מלטה במטרה לשים קץ למעשי השוד והגזל של המסדר.
 
====המצור על מלטה====
====סוף השלטון במלטה====
 
את סוף שלטונו של המסדר במלטה הביא [[נפוליאון בונפרטה]] שליט צרפת בעת המסע לכיבוש מצרים. ב־[[19 במאי]] [[1798]] יצא נפוליאון לדרכו. אניותיו הפליגו מנמל [[טולון]] כשהן נושאות עמן כשלושים וחמישה אלף חיילים. בצאתו לדרך היה משום הימור, שכן הצי הבריטי, בפיקודו של [[הורציו נלסון]], שם לו למטרה להטביע את אניות המסע ואת כוח הפלישה של נפוליאון ב[[הים התיכון|ים התיכון]] עוד בטרם יגיעו ליעדן. צי הפלישה יצא לדרכו כשהוא חומק מאוניותיו של נלסון. על מנת שתהיה לפלישה נקודת ביניים לציוד ולאספקה, נכבש האי [[מלטה]] ב־[[9 ביוני]]. סירובו של מפקד המסדר לספק את צרכיצורכי הצי הביא לנחיתת כוח צרפתי על חופי האי וכניעתו ללא תנאי של המסדר בפני הצבא הצרפתי ללא קרב.
 
המסדר התפורר ונפוץ לכל רוח, [[פאבל הראשון, קיסר רוסיה]] נתן מקלט לאבירי המסדר בעיר הבירה [[סנקט פטרבורג]] וייסד את הסניף הרוסי של המסדר ונטל על עצמו את התואר מפקד המסדר, תחת שרביטו הפך הסניף הרוסי לגדול ביותר ונפתח לכל הזרמים הנוצרים ומייצר 90% מהכנסות המסדר עד לשנת [[1810]], עם זאת, סניף זה מעולם לא זכה להכרה רשמית של [[הכס הקדוש]]. את שינוי המגמה ואופי המסדר יזם האפיפיור [[לאו השלושה עשר]] שחידש את פעילות המסדר תחת הכס הקדוש כארגון צדקה וחינוך קתולי.