שריון גוף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←שריון בימי הביניים: לא מדויק |
←שריון בימי הביניים: תיקונים |
||
שורה 21:
כאשר [[אירופה|האירופים]] התחילו לעבור ל[[חיל הפרשים|פרשים]] כחיל הדומיננטי, כל הפרשים היו כבר מוגנים בשריון טבעות, ולכולם היה מגן גדול בצורת טיפת מים. בתקופה זו בערך (תחילת המאה ה-9 עד המאה ה-12) ה[[אביר]]ים היו החיילים המוגנים בשריון. מתחת לחליפת השריון לבש האביר לבש חולצת פטר עבה, על מנת לספוג את המהלומות. המשקל הכולל של השריון לא עלה על 20-15 קילוגרם.
השיפור העיקרי בטכנולוגיות השריון של [[ימי הביניים]] היה המצאת [[שריון שרשראות|שריון השרשראות]] (אף על פי שהרעיון עצמו הומצא הרבה קודם, רק בתקופת הדמדומים של האימפריה הרומית הוא הוכנס לשימוש המוני, לשיא הפופולריות שלו הוא הגיע בימי הביניים ובייחוד בתקופת [[מסעי הצלב]]). מדובר בשריון שמורכב מאלפי חוליות מתכת ("טבעות") השזורים זה בזה בשרשראות, לעתים חופפות, בצפיפות גבוהה, ובכך סיפקו ללובש אותו הגנה טובה מאוד תוך שמירה על גמישות. בעקבות המצאה זו הוכנסו לשימוש מעילי שריון שכיסו את כל הגוף מבלי לפגוע באופן משמעותי בגמישות וביכולת התמרון של הלוחם. שריון השרשראות יכל לבלום בקלות מכות של כלי נשק חלשים ואף לעצור מכות שיסוף של חרבות קצרות או לוחמים חלשים
בעקבות תהליך הצמיחה שחל באירופה ב[[ימי הביניים]] והגידול המסיבי במסחר, וכן בידע שהגיע מהמזרח בעקבות [[מסעי הצלב]], אירופה הייתה בשלה לשלב הבא בטכנולוגיית ההגנה. כנגד השיפור בחישול ה[[פלדה]] ששימשה לייצור חרבות ארוכות, קליעים ל[[רובה קשת]] ומגוון [[נשקי מוט]] חודרי שריון הומצא [[שריון לוחות|שריון הלוחות]] שהורכב מלוחות מתכת המכסים שריון קל יותר (כגון שריון שרשראות) ולמעשה יוצרים מעין קופסת מתכת סביב הלוחם.
שורה 27:
[[שריון לוחות|שריונות הלוחות]], אף על פי שנראו מסורבלים וכבדים, סיפקו הגנה מקיפה וטובה לאביר בכל חלקי הגוף (כולל גפיים), מבלי לפגוע בניידותו. [[אביר]] בשריון מלא יכול היה להילחם, לסייף, לעלות על [[סוס]], ליפול, להתגלגל ולקום ללא בעיות מיוחדות (בניגוד למיתוס הרווח של אבירים שלא יכלו לעלות על סוס או אבירים בשריון שנפלו ולא יכלו לקום). חליפת שריון מלאה, בנוסף לשריון הגוף (שהוא בעצמו כלל לוח חזה, ירכית, שריונות גליליים לגפיים, הגנה על המפרקים והגנה על הכתפיים), כללה גם [[כפפות שריון]] (גאונטלטות Gauntlets), מגן צוואר (נקרא Bevor או Gorget) ו[[קסדה]].
למרות משקלו הרב של השריון (בין 10 ל-20 ק"ג, ובימי הביניים אף עד 25-30 [[ק"ג]]), חסרונותיו העיקריים של השריון היו הקשיים שהוא גרם כאשר לבשו אותו לאורך זמן. השריון היה מחניק ומחמם ביותר, וב[[מסעי הצלב]] עובדה זו עמדה לרועץ עבור הצלבנים שיצאו להילחם עטויי שריון ב[[השמש|שמש]] ה[[ארץ ישראל|ארצישראלית]] היוקדת. כמו כן, ככל שהשריון היה מתוחכם וכבד יותר, כך לקח זמן רב יותר ללבוש ולפשוט אותו. טיפול בשריון ואחזקתו כנגד [[חלודה]] הייתה עסק יקר
▲למרות משקלו הרב של השריון (בין 10 ל-20 ק"ג, ובימי הביניים אף עד 25-30 [[ק"ג]]), חסרונותיו העיקריים של השריון היו הקשיים שהוא גרם כאשר לבשו אותו לאורך זמן. השריון היה מחניק ומחמם ביותר, וב[[מסעי הצלב]] עובדה זו עמדה לרועץ עבור הצלבנים שיצאו להילחם עטויי שריון ב[[השמש|שמש]] ה[[ארץ ישראל|ארצישראלית]] היוקדת. כמו כן, ככל שהשריון היה מתוחכם וכבד יותר, כך לקח זמן רב יותר ללבוש ולפשוט אותו. טיפול בשריון ואחזקתו כנגד [[חלודה]] הייתה עסק יקר ובימי הביניים רק אצילים ואבירים יכלו להרשות לעצמם שריון מתכת מתקדם. לוחמים ממעמדות נמוכים יותר רכשו שריונות ישנים וזולים יותר כגון שריוני שרשראות, שריוני קשקשים ואף שריונות עור.
לצורכי [[טורניר]]ים הומצא [[שריון לוחות]] מיוחד, עבה פי 3 מהשריון הרגיל ומתוכנן להגן במיוחד על פלג הגוף העליון, החזה והכתפיים (האזורים שנפגעים מ[[רומח]] היריב).
| |||