ויקיפדיה

אאוג'ן לובינסקו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
ויקישיתוף בשורה
שורה 1:
 
[[קובץ:Eugen_Lovinescu.jpg|שמאל|180px|אאוג'ן לובינסקו|ממוזער]]
'''אאוג'ן לובינסקו''' (ב[[רומנית]]:'''Eugen Lovinescu''', {{כ}} [[31 באוקטובר]] [[1881]] - [[16 ביולי]] [[1943]]) היה מבקר ספרות והיסטוריון של הספרות רומני, פובליציסט וסופר, מייסדו בשנת [[1919]] של המגזין והחוג הספרותי "[[זבורטורול]]" שקידם מגמות מודרניות ומודרניסטיות בספרות הרומנית.
 
==ביוגרפיה==
יליד פלטיצ'ן (1881) בצפון חבל מולדובה, אאוג'ן לובינסקו היה בנו של המורה להיסטוריהוסילה לובינסקו שלימד בעיירת הולדתו וב[[יאשי|יאש]], ושל אשתו, פרופירה. הוא לא אהב את שמו הפרטי אאוג'ן והעדיף לרוב לחתום א. לובינסקו (E.Lovinescu){{הערה|לוח כרונולוגית, ראה Zigu Ornea }}. למד בבית הספר היסודי (1892-1888) ובגימנסיה על שם אלכסנדרו דוניץ' בפלטיצ'ן(1896-1892) (שבו היה למשך 3 שנים חבר לימודים עם הסופר לעתיד [[מיכאיל סדוביאנו]]) ואחר כך התיכון-פנימיה (אינטרנאט) ביאש (1899-1896). סיים אחר כך את הפקולטה לשפות קלאסיות באוניברסיטת בוקרשט (1902-1900). עם מוריו נמנו דימיטריה אבולצ'אנו, ההיסטוריון [[ניקולאיה יורגה]] ומבקר הספרות [[טיטו מאיורסקו]]. סיים את התואר הראשון עם עבודה על התחביר של השפה הלטינית (1903). עבד אחר כך בשנים 1906-1904 כמורה ל[[לטינית]] בבית ספר תיכון בעיר [[פלוישט]] ואחר כך לימד בבוקרשט.
 
===התחלת פעילותו הפובליציסטית===
שורה 10:
 
===לימודי הדוקטורט ופעילותו בתחום הספרות והסוציולוגיה של התרבות===
בשנת [[1904]] נסע ל[[גרמניה]] בכוונה ללמוד [[ארכאולוגיה]], אך בשנת [[1906]] חזר בו ונסע ל[[פריז]] לצורך השלמת לימודי ספרות ב[[סורבון]]. בעת לימודיו בצרפת כתב בעיתונים שונים מאמרי בוקרת ספרות שקיבץ אותם מאוחר יותר בקובץ "Critice". בשנת [[1909]] סיים את לימודי הדוקטורט שלו בסורבון עם תזה על אודות ז'אן-ז'אק וייס ועל רשמי מסע של נוסעים צרפתיים ב[[יוון]]. שתי התזות זכו להערכתו של [[אמיל פאגה]]. בשובו לרומניה, הגיש ביוני 1912 מועמדות למשרת פרופסור לספרות רומנית מודרנית ב[[אוניברסיטת יאשי]] אך נדחה לטובת גאראבט איבראיליאנו. בשנת [[1913]] ממלא את מקומו של פומפיליו אליאדה בהרצאות על ה[[רומנטיזם]] אך לא הושאר בסגל של האוניברסיטה. גם אחר כך כל נסיונותיו במהלך השנים לקבל משרה אוניברסיטאית עלו בתוהו והוא נותר מורה בתיכון עד שנת 1938 כשפרש לגמלאות. לימד לטינית התיכון על שם מאטיי בסאראב ובתיכון על שם מיכאי ויטיאזול ([[מיכאי האמיץ]]) בבוקרשט.
 
בשנים 1909-1907 כתב במגזין ב- [[Convorbiri literare]] ("קונבורביר ליטרארה" -שיחות ספרות) ופרסם שני הכרכים הראשונים של מאמרי הבקורת "Critice" .
באותה תקופה כתב מונוגרפיות על הסופרים [[גריגורה אלכסנדרסקו]] ([[1910]]) ו[[קוסטאקה נגרוצי]] ([[1913]]) ומאוחר יותר על המלומד והמורה גאורגה אסאקי ([[1921]])
בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] שהה לובינסקו בבוקרשט, אולם כשבירת רומניה נכבשה על ידי הצבא הגרמני, נמלט ל[[יאשי|יאש]].
בשנת [[1936]] מועמדותו לאקדמיה הרומנית נדחתה. התנגד לה, בין השאר, ניקולאיה יורגה, שהאשים אותו ב"הכפשת מורשתו" של המשורר הלאומי, [[מיכאי אמינסקו]].
 
אאוג'ן לובינסקו היה אביה של מבקרת הספרות מוניקה לובינסקו, ודודם של ה[[מחזאי]] הוריה לובינסקו, מבקר הספרות וההוגה וסילה לובינסקו ושל הסופר אנטון הולבן.
 
==השקפותיו==
{{ערך מורחב|זבורטורול}}
בשנת [[1919]] הקים לובינסקו את המגזין לספרות "זבורטורול" ואת החוג הספרותי שהתארגן סביבו. בדפי העיתון ובחוג אירח סופרים בעלי מגמה [[מודרניזם|מודרניסטית]], [[סימבוליזם|סימבוליסטית]], [[אוונגארד|אוונגרדיסטית]] או שתוכן ספריהם נסב על חיי העיר. לובינסקו ועיתונו טיפחו את הקריירה של כמה מחשובי הסופרים והמשוררים של רומניה במאה ה-20:[[יון בארבו]], קמיל פטרסקו, [[אילריה וורונקה]] ואחרים.
למרות שהמגזין "זבורטורול" יצא לאור, בניהולו, רק תקופה קצרה בשנים 1921-1919 ו - 1927-1926, החוג שלו המשיך להתקיים עד שנת [[1945]].
לובינסקו נשען תחילה על מורשתו של [[טיטו מאיורסקו]] בתפיסה כי הסופר ומחבר ומבקר הספרות אינם לעולם מנותקים מן הסביבה החברתית והתברתית שבהן חיים. הוא התנגד ל"תאורית הבריריה" של גאראבט איבראיליאנו (שדיבר על פשרה בין ה[[גאון|גאונות]] האינדיבידואלית לבין הדרישות החברתיות) והציע במקומה הרעיון לפיו היצירה והדרישה תופסות אותו הרגע ברצף הזמן. ניתוחיו נשענו, בין השאר, על השקפותיו של אמיל פאגה, של [[ז'ול למטר]] ועל המונח מיסודו של [[גבריאל טארד]], "נפש קיבוצית". הוא אימץ גם את עקרונות האסתטיים של ה[[אימפרסיוניזם]].
 
תומך ראשי של המודרניזם בארצו, לובינסקו דחה את עיסוקם האובססיבי של החוגים ה[[פופורניזם|פופורניסטים]] וה[[סמנטורול|סמנטוריסטים]] בנושאים כפריים, וטען לטובת הכתיבה בנושאים הקשורים לחיי העיר. כתב העת "זבורטורול" שהקים בשנת 1919 פרסם יצירות של בני דור חדש של סופרים, מ[[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטים]] ועד [[סימבוליזם|סימבוליסטים]] ו[[אוונגרד|אוונגרדיסטים]]יסטים:קמיל פטרסקו, [[טודור ויאנו]], [[יון בארבו]], [[ליביו רבריאנו]], [[בנימין פונדויאנו]], [[אילריה וורונקה]], הורטנסיה פאפאדט בנג'סקו ורבים אחרים.
 
הפולמוס שלו עם "סמנטורול" וראש אותו חוג, ניקולאיה יורגה, נחקק בזיכרון בגלל דחייתו את התפיסות ה[[אתנוצנטריות|אתנוצנטריסטיות]] של יורגה בנוגע לחברה הרומנית ב[[ימי הביניים]], כמו למשל הדעה בנוגע למקור מוסד ה[[וויבוד]] או ה"הוספודר" בנסיכויות הרומניות. יורגה טען שהוויבודים היו תוצר של החלטת הקהילות הכפריות שבחרו להאציל כוח למיומנים שבחבריהם בתחום אזורי המנותק משאר אירופה. לעומת זאת, לובינסקו ראה במוסד הוויבוד תופעה אנלוגית לזו שהייתה קיימת בשאר אירופה, ותאמה את היחסים ה[[פאודליזם|פאודליים]] ואת ההשפעה התרבותית מבחוץ. עדות לכך היא למשל תמונת הוויבוד שנמצאה ב[[מנזר קורטיה דה ארג'ש]] מזכירה מאוד באופן הלבוש את אופנת ה[[אצולה|אצילים]] בשאר אירופה.
שורה 40:
**1924 Forțele reacționare (הכוחות הריאקציוניים)
**1925 Legile formației civilizației române (חוקי התהוותה של היציוויליזציה הרומנית)
*''Istoria literaturii române contemporane'' 1929-1926 (תולדות הספרות הרומנית בת זמננו) כרכים 1-4
*Eseuri critice) ''Critice 1929 - 1925 '') (מסות בקורתיות) 10 כרכים
*''Memorii'' (זכרונות, כרכים 1-3)
*1940 ''Titu Maiorescu'' כרכים 1-2
*1944-1943 - ''Titu Maiorescu și contimporanii lui'' (טיטו מאיורסקו ובני זמנו)
*1943 ''Titu Maiorescu și posteritatea lui critică'' (טיטו מאיורסקו ומורשתו בבקורת הספרותית)
*2003 - מאמרי בקורת נוספים על אודות סופרים אחדים פורסמו בקובץ "Revizuiri" בהוצאת Paralela 45 בעריכתו של יון סימוץ
 
===זיכרונות===
* ''Memorii'',1932 {{כ}} 3 כרכים
* ''Agende literare'' (אג'נדות סיפרותיות) (פורסמו אחרי מותו)
 
===ספרות יפה===
שורה 58:
*1932 - ''Viața dublă'' רומן (החיים הכפולים)
לובינסקו כתב שני [[רומן|רומנים]] על אהבותיו של מיכאי אמינסקו:
*''Mite'' 1934 '' (מיטה) על מיטה קרמניץ''
* 1935 ''Bălăuca'' ("בלאוקה") ''על ורוניקה מיקלה''
*המחזור ''Bizu'' הכולל את הרומנים:
**''Bizu'' -1932
**1932- ''Patru'' (ארבעה)
**''Diana'' -1956 (דיאנה) (פורסם אחרי מות המחבר)
**''Acord final''
====מחזות====
*''De peste prag'', 1906 (מעבר לסף)
* ''Lulu'', 1924, (לולו) יחד עם הורטנסיה פאפאדט בנג'סקו
 
===תרגומים וספרי לימוד===
שורה 77:
==לקריאה נוספת==
===מקורות===
*Ahmet Ersoy, Maciej Górny, Vangelis Kechriotis (ed) ''Modernism: Representations of National Culture''
Discourses of Collective Identity in Central and South-East Europe(1770-1945), Texts and Commentaries vol.3 Central Europe University Press, Budapest 2010
{{כ}} כולל קטעים מ ''Istoria civilizației moderne române 1900-1937'' Editura Minerva, București 1997 בעריכתו של [[זיגו אורניה]] (Zigu Ornea), מבוא מאת מריוס טורדה (Marius Turda), תרגום לאנגלית מאת מריה קובאץ'
שורה 84:
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
*[http://nitoiovidiu.blogspot.ro/2009/04/eugen-lovinescu-istoria-literaturii.html Lovinescu Istoria literaturii romane contemporane vol I online]{{רומנית}}
על פי המקור: : Eugen Lovinescu. Scrieri, 6. ''Istoria literaturii române contemporane''. 1900—1937. Ediţie şi postfaţă de Eugen Simion. Editura Minerva. Bucureşti, 1975. Eugen Lovinescu. Critice. Vol. 1–3. Ediţie de Eugen Simion. Antologie şi Repere istorico-literare de Mihai Dascăl. Seria „Patrimoniu“. Editura Minerva. Bucureşti, 1982.
שורה 92 ⟵ 93:
 
{{מיון רגיל:לובינסקו, אאוג'ן}}
 
 
[[קטגוריה:מבקרי ספרות רומנים]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אאוג%27ן_לובינסקו"