ויקיפדיה

גלות הצ'רקסים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הסרת קישורים עודפים
Jilfi (שיחה | תרומות)
2,208 עריכות
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Pyotr Nikolayevich Gruzinsky - The mountaineers leave the aul.jpg|שמאל|ממוזער|350px|תושבי ההרים עוזבים את כפריהם, ציור משנת 1872 מאת [[פיוטר גרוזינסקי]]]]
'''גלות הצ'רקסים''' או '''רצח העם הצ'רקסי''' הוא ניסיון ההכחדה המכוון והשיטתי של האוכלוסייה ה[[צ'רקסים|צ'רקסית]] על ידי [[האימפריה הרוסית]] בתום [[המלחמה הרוסית-צ'רקסית]]. על פי ההערכות יותר ממיליון הצ'רקסים ניספונספו בין השנים [[1864]]-[[1860]].
 
==העם הצ'רקסי==
שורה 15:
{{ערך מורחב|המלחמה הרוסית-צ'רקסית}}
=== תחילת המלחמה ===
את תקופת הלחימה ניתן לחלק לשלושה פרקי זמן כרונולגייםכרונולוגיים: '''התקופה הראשונה''', החל מ [[1763]], במסגרתה החלה הפלישה וההיאחזות הרוסית בקווקז, '''בתקופה השנייה''', במסגרתה הושלמה כיבוש מזרח הקווקז והפלישה למערב הקווקז ו'''התקופה השלישית''', החל מ [[1822]], שהסתיימה בכיבוש הקווקז, הגליית העמים המתנגדים תוך כדי ביצוע טיהור אתני.
 
ב [[1763]] החלו הרוסים לבצר את הערים בהם ישבו במזרח הקווקז. ב [[21 באוגוסט]] [[1765]] קרא הגנרל הרוסי דה-מדם לתושבי הקווקז לקבל את מרותה של הצארות הרוסית. הלחימה התגברה ונעשו ניסיונות רוסיים לבצע מספר פלישות תחת הנהגתו של [[הגנרל יאקובי]]. ב [[29 בספטמבר]] [[1779]] תקפו הרוסים את '''קברדיה'''. ב- [[1804]] התאחדו ה[[קברדינים]] יחד עם עמים קווקזים נוספים (בין היתר ה[[בלקרים]], [[אינגושטים]], [[קאראצ'ים]], [[אוסטים]], [[צ'צ'נים]] ו[[אבזינים]]) בלחימתם מול הרוסים. ההתנגדות המשותפת הצליחה להדוף את הכוחות הפולשים ואף לאיים על מבצר קיסלובודסק. עם זאת, למרות הלחימה, המשיכו הרוסים לנסות ולהשפיע על הנסיכים הקברדינים איתם ניהלו יחסים לאורך שנים. למרות הלחימה עזה, הצליחו הרוסים להשלים את כיבושה של מזרח הקווקז. בין השנים 1779 עד [[1818]], קרוב ל 350,000 קברדינים נרצחו על ידי הרוסים.{{הערה|שם=ריצמונד}}
שורה 72:
עוד במהלך ההגלייה התחילו הרוסים להסתיר ולהכחיש את השמדת הצ'רקסים. נעשה שימוש במושגים ב"לשון נקיה" כדי להסתיר את הפשעים. נפוץ השימוש במושגים כמו "טיהור", "הכנעה סופית" ו"הפחתת האוכלוסייה המזיקה". הממשל הרוסי לא דיווח לעם הרוסי על חיסול הכפרים, ההגליה ומעשי הטבח, והחדשות מהקווקז החילו רק סיפורים על ההצלחות בהתיישבות הקוזאקית המתפתחת. . לאחר שהגיעו דיווחים לצאר על המחסור במזון ותרופות במחנות הצ'רקסים שלחוף הים השחור, הוא שלח פקידים לבדוק את המצב, אלה חזרו ודיווחו שהכל בסדר. הרוסים הפיצו שקרים למעצמות ולטורקים ומנעו מהם את האמת אודות גורלם המר של הצ'רקסים.
 
העם הצ'רקסי הוא עם גאה, הדבק במסורת בת אלפי שנים של עמידה בכבוד ולחימה על עצמאות. האתוס המכונן את העם הוא אתוס הלוחמה וההגנה. שנים רבות בחרו הצ'רקסים לזכור את שאירע כמלחמה עקובה מדם בה עמדו בגבורה ולא כרצח עם. מכיוון שלצ'רקסים הייתה תרבות אורלית (מילולית) ולא כתובה, נדירים תיעודים של פשעי המלחמה שלא נכתבו על ידי הצד הרוסי. המסמכים הרוסיים על מלחמת רוסיה-צ'רקסיה הוחזקו בארכיונים בטביליסי שהיו סגורים לציבור. במסגרת עימות פוליטי בין רוסיה לגיאורגיהלגאורגיה בראשית [[המאה ה-21]], החליטה גיאורגיהגאורגיה לפתוח את הארכיונים, וכך התאפשרה הגישה למסמכים ולתעודות המתעדים את הפשעים הנוראיים. פתיחת הארכיונים וההתחלה של המחקר בנושא הובילה את הצ'רקסים לדרוש שהאסון יוכר כ[[רצח עם]]. בחלוף השנים, עם התעוררות התנועה הלאומית הצ'רקסית בעולם, לומדים הצ'רקסים לזכור את עברם מחדש, ולהכיר בסבל שעברו אבותיהם. המאבק להכרה התחדש רק במאה ה-21 והוא בראשית דרכו. הצ'רקסים נאבקים במאה וחמישים שנות הסתרה והכחשה. בשנת [[2011]] הכירה גיאורגיהגאורגיה ברצח העם הצ'רקסי, אף מדינה אחרת לא מכירה ברצח העם.{{הערה|1=[http://civil.ge/eng/article.php?id=23472 Georgia Recognizes 'Circassian Genocide'], סיביל גיאורגיה, 20/5/2011}}
 
ההכחשה ממשיכה גם היום, 150 שנה אחרי האסון. בשנת [[2006]] הגישו הצ'רקסים בקשה רשמית מ[[רוסיה]] להכיר ברצח העם. בקשה זו זכתה להתעלמות מוחלטת מהקרמלין. בשנת [[2007]] הוחלט שרוסיה תארח את אולימפיאדת החורף של [[2014]] ב[[סוצ'י]], שהייתה הבירה של צ'רקסיה המערבית. מאז התגברו השניים: המודעות של הצ'רקסים לרצח העם, והמאמצים להסתיר ולהכחיש את הפשעים מצד רוסיה.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/גלות_הצ%27רקסים"