בקבוק תבערה – הבדלי גרסאות

בקבוק תבערה מורכב מ[[בקבוק]] [[זכוכית]] ממולא ב[[נוזל]] [[דליק]], על פי רוב [[דלק]] או [[כוהל]] (בדרך כלל [[מתנול]] או [[אתנול]]), וסמרטוט התחוב בפיית הבקבוק. הנשק מופעל על ידי הצתת הסמרטוט וזריקת הבקבוק על המטרה. עם הפגיעה מתנפץ הבקבוק, והנוזל הבוער נשפך על המטרה, וגורם לבעירתה.

 

 

בקבוקי תבערה נקראים גם "בקבוקי מולוטוב", על שם [[ויאצ'סלב מולוטוב]], שהיה שר החוץ ומזכיר המלחמה של [[ברית המועצות]] ב[[מלחמת העולם השנייה]] (ה[[פינלנד|פינים]] כינו את הנשק "קוקטייל מולוטוב", לאחר שמולוטוב טען כי אינו מפציץ את הפינים אלא מנחית להם חבילות מזון). חיילי [[צבא פינלנד]] השתמשו בבקבוקי תבערה בהצלחה נגד [[טנק|טנקים]] של [[הצבא האדום]] בשני העימותים הצבאיים שנערכו בין [[פינלנד]] לברית המועצות, [[מלחמת החורף]] ו[[מלחמת ההמשך]], והם שטבעו את המונח. הצבא הפיני ייצר בקבוקי תבערה בהליך ייצור סדרתי, בצירוף [[גפרור]]ים להצתתם. ב[[פצצה|פצצות]] דלק נעשה שימוש כבר במהלך [[מלחמת האזרחים בספרד]], ולפעמים הושלכו פצצות כאלה באמצעות [[קלע]]. בקבוקי מולוטוב היו בשימוש גם בקרבות בעמק הירדן. בקרב על [[דגניה א]] נעשה שימוש בבקבוקי מולוטוב אשר יוצרו בבית הספר המקומי על ידי המורה ל[[כימיה]] ולבסוף אחד הבקבוקים שזרק אחד מהמגנים פגע במכל הדלק של הטנק וגרם ל[[סוריה|סורים]] לסגת.