אייל אנדים פרואני – הבדלי גרסאות

האייל הפרואני הוא אייל בגודל בנוני; אורך ראשו וגופו: 170-150 ס"מ, אורך זנבו: 11.13-5 ס"מ, ומשקלו: 64-45 ק"ג. גובה כתף הנקבה: כ-70 ס"מ, ושל הזכר: 80-75 ס"מ. [[פרווה|פרוותו]] של האייל הפרואני עבה וצמרירית, ועשויה משערות גסות. הצבע הכללי של הגוף נע בין חום צהבהב לחום אפרפר, נותר אחיד לאורך כל השנה, ומספק לו הסוואה מצוינת בסביבתו הטבעית. על הפנים יש סימון כהה בצורת Y, הנמתך מהחוטם עד העיניים, מה שמשווה לו מראה של "גבות", ואילו השפתיים והגרון לבנים. הלחיים בהירות מעט, והבטן בדרך כלל לבנה. ה[[זנב]] הוא חום כהה, עם שערות לבנות בצדו התחתון. הגוף ארוך ועבה, האוזניים גדולות כ[[פרד]], הצוואר והרגליים קצרים יחסית, והקדמיות קצרות יותר מהאחוריות. ה[[ניב (שן)|ניב]]ים מפותחים היטב בשני המינים, למרות שהם לא בולטים מעבר לשפה. הנקבות קטנות יותר מהזכרים, ופרוותם בהירה יותר. הזכרים, הם בעלי [[קרן (זואולוגיה)|קרניים]] קצרות יחסית באורך של 30-20 ס"מ, המחולקות לשני סיעופים בלבד והסעיף האחורי ארוך יותר מהקדמי.

האייל הפרואני נפוץ ב[[הרי האנדים]] של [[פרו]], מערב [[בוליביה]] , צפון מזרח [[צ'ילה]], וצפון מערב [[ארגנטינה]], ומכאן השם הנפוץ '''אייל צפון האנדים'''. עם זאת התפוצה מקוטעת, ויש קשר רופף מאוד בין האוכלוסיות הקטנות והמבודדות, שלעתים קרובות מופרדות על ידי התיישבות אנושית.

[[בית גידול|בית גידולו]]ו משתנה באזורים שונים; ב[[פרו]] ו[[בוליביה]], ניתן למצוא אותו בגבהים של 5,000-3,500 מטרים, וב[[ארגנטינה]] הוא מצוי בסביבות 3,000-2,500 מטר מעל פני הים. בגבהים נמוכים אלה, הם נצפים גם בשולי יערות טרופיים. אייל זה מותאם במיוחד לחיים בגובה רב, ומעדיף אדמה טרשית צחיחה למחצה, כגון [[מרעה]] תת- אלפיני, או [[טונדרה]] מעל קו העצים.

איילים אלה הינםהם חברתיים, וחיים בדרך כלל בקבוצות קטנות של שישה עד שמונה פרטים (במקרים נדירים עד 31), הכוללים זכרים נקבות ועופרים . לעתים קרובות נקבה בוגרת מובילה את הקבוצה, בעוד שהזכרים הולכים אחרונים. הזכרים נלחמים ביניהם לעתים רחוקות ומסתפקים בהפגנת דומיננטיות.

אנשים מקומיים מדווחים כי האייל הפרואני הינו פעיל יום, ופועל על פי דפוס יומי כאשר בשעות היום הוא אוכל במדרונות ולקראת הצהריים יורד אל העמקים כדי להגיע למקורות המים . אייל זה מושפע גם מתנועות עונתיות; בקיץ הוא מבלה את זמנו במדרונות הגבוהים שבהם שפע אוכל והגנה מטורפים, ובחורף בגבהים נמוכים או בעמקים כדי להיות מוגן מהקור העז.

<br /> תזונתו של האייל הפרואני מבוססת על [[עשב]]ים, [[עשבי תיבול]], טחבים , חזזיות, ו[[תבלין|תבלינים]] ולעתים גם [[שיח]]ים.

האיומים על מין זה כוללים אובדן וקיטוע בית גידול מתמשך, כמו גם תחרות עם בעלי חיים מבויתים. המין ניצוד על ידי ציידי שעשוע, או נורה על ידי חקלאים המחשיבים אותו כמזיק ליבולים כאשר הוא רועה בשדות [[אספסת]] מידי פעם. [[כלב הבית|כלבי בית]] טורפים אף הם איילים המתקרבים לשטחים חקלאיים.

<br /> האייל הפרואני ניצוד גם לרפואה בוליביאנית מסורתית, כשעל פי אמונת המקומיים הקרניים יכולות לשמש לריפוי שיתוק הפנים. בחלק מיישובים כפריים התושבים נוהגים לאכול בשר אייל מיובש.