משה שרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קישורים חיצוניים: לא אותו אדם |
תיקון קישור לפירושונים |
||
שורה 1:
[[
'''משה שרון''' (נולד ב-[[18 בדצמבר]] [[1937]]) הוא [[פרופסור אמריטוס]] במכון ללימודי אסיה ואפריקה
==ביוגרפיה==
שורה 15:
בשנת 1972 הוא נתמנה למנהל המדעי של [[יד יצחק בן צבי]] ובמשך שלוש שנות שירותו בתפקיד הוא יזם את ייסודו של [[קתדרה (כתב עת)|כתב העת קתדרה]] שעניינו מחקר ארץ ישראל.
בין 1978 ל-1979 מילא את תפקיד היועץ לענייני ערבים ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
בשנת 1982, עם פרוץ [[מלחמת לבנון הראשונה|מלחמת לבנון]], התגייס שרון ל[[שירות המילואים בישראל|שירות מילואים]] ממושך שהפך לשירות קבע בדרגת [[סגן אלוף]], ופעל בלבנון בעיקר בתחום הקשרים עם ה[[שיעים]]. הוא הועלה לדרגת [[אלוף משנה]] ועמד בראש המחלקה לענייני ערבים במטכ"ל ויעץ ל[[שר הביטחון]] ול[[מתאם פעולות הממשלה בשטחים]]. הוא שוחרר מצה"ל בסוף שנת 1984.
בשנת 1985 יצא ל[[שבתון]] ב[[דרום אפריקה]] והקים את הקתדרה ללימודי [[יהדות]] באוניברסיטה של ויטְוַטֶרְסְרַנְד ב[[יוהנסבורג]]. בשנת 1986 ארגן כנס בינלאומי ביוהנסבורג, ראשון מסוגו בחלק זה של העולם, על הנושא: ארץ ישראל בהיסטוריה ובהגות. בשנת 1991 הוא כינס ביוהנסבורג את הכנס הבינלאומי השני שהוקדש למקומה של היהדות בתרבויות עולם. כנס זה הוליד ספר ב[[אנגלית]] שהוא כתב, בחינת מבוא לאסופת המאמרים שתרמו חלק מן המשתתפים בכנס, ובו סיכם את תולדות מפגשי היהדות עם [[העולם העתיק]], ה[[הלניזם]] והאסלאם. בשנת 1998 הוא כינס בירושלים את הכנס הבינלאומי על ירושלים ברעיון [[אחרית הימים]] ביהדות, ב[[נצרות]] ובאסלאם. ובשנת 2000 הוא כינס בירושלים, את הכנס הבינלאומי הראשון על [[דת
בשנת 2014 נבחר כחבר ב [http://www.amphilsoc.org/ The American Philosophical Society] היוקרתית בפילדלפיה. טקס הקבלה לאגודה נערך בנובמבר 2014.
משה שרון נשוי ליהודית ולהם שלושה בנים ושלוש בנות ועשרים ושניים נכדים (2010).
שורה 27:
==מחקריו==
===תיאור מחקריו===
משה שרון עוסק בתחומים רבים הנוגעים ל[[אסלאם]] ולדתות הקשורות בו: [[יהדות]], [[נצרות]] ו[[הדת הבהאית]]. בתחום הדת הבהאית חקר את תולדות הדתות ה[[באביזם|באבית]] והבהאית ואת יצירתם הרוחנית של מיסדיהן-נביאיהן. הוא עסק בהיסטוריה של ארץ ישראל תחת האסלאם וב[[אפיגרפיה]] ערבית במיוחד זו של בארץ ישראל. במקביל הוא התמחה בארכיטקטורה של המדבר, נושא שהוא לימד
===הבדואים בארץ ישראל===
משה שרון חקר את ה[[בדואים]] בארץ ישראל החל משנת 1958, וכתב את עבודת הגמר לתואר השני על תולדות הבדואים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, בעיקר במאה ה-19. בעקבות מלחמת ששת הימים התמנה לעמוד בראש יחידת
}}
שורה 39:
===דגלים שחורים מהמזרח, ייסודה של המדינה העבאסית, היווצרותו של מרד===
בתחום האסלאם התמקדו מחקריו של שרון בחקר ה[[שיעה]]
}}
על המהפכה השיעית הראשונה באסלאם, שבסופו של דבר הפכה למהפכה [[סונים|סונית]] שהעלתה את [[בית עבאס|השושלת העבאסית]] לשלטון. שרון יצר אסכולה חדשה במחקר בה טען שהמהפכה העבאסית הייתה [[ערבים|ערבית]]. כלומר, שלא הייתה בעלת אופי [[פרסים|פרס]]י כפי שטענו בעיקר [[יוליוס ולהאוזן|וולהאוזן]] ו[[פאן פלוטן]]. התזה של שרון מקובלת כיום על רוב החוקרים ואילו בתזה של וולהאוזן ופאן פלוטן תומכים חוקרים פרסיים בעיקר. טענה זו מבסס שרון בין השאר על סמך בדיקת מוצאם של
}}
▲על המהפכה השיעית הראשונה באסלאם, שבסופו של דבר הפכה למהפכה [[סונים|סונית]] שהעלתה את [[בית עבאס|השושלת העבאסית]] לשלטון. שרון יצר אסכולה חדשה במחקר בה טען שהמהפכה העבאסית הייתה [[ערבים|ערבית]]. כלומר, שלא הייתה בעלת אופי [[פרסים|פרס]]י כפי שטענו בעיקר [[יוליוס ולהאוזן|וולהאוזן]] ו[[פאן פלוטן]]. התזה של שרון מקובלת כיום על רוב החוקרים ואילו בתזה של וולהאוזן ופאן פלוטן תומכים חוקרים פרסיים בעיקר. טענה זו מבסס שרון בין השאר על סמך בדיקת מוצאם של יוזמי התנועה ומנהיגיה. המנהיגות הפוליטית והצבאית כמו שדרת הכוח הלוחם שלה היו ערבים, מה גם שממילא באותה תקופה לא הייתה אפשרות למי שאיננו ערבי להוביל תנועה פוליטית צבאית בהיקף כזה בתוך המסגרות של האסלאם הצעיר. כמו כן שרון טוען כי המושג של לאומיות פרסית בימי הביניים הוא מושג [[אנכרוניזם|אנכרוניסטי]], שהושפע, ואפשר שעדיין הוא מושפע מן הרעיונות הלאומיים של אירופה, במאה התשע עשרה ועתה גם של תנועות לאומיות במזרח התיכון של ימינו.. שרון הדגיש שלא רק שהטיעון הזה, במיוחד אצל וולהאוזן, מושפע מן התנועות ה[[לאומיות]] האירופאיות, אלא שאין לו שום ביסוס במקורות. אומנם היו גם לא-ערבים בין הלוחמים, אולם עיקר הכוח הלוחם והנהגתו היו ערבים. הכרך השני של ספרו
▲{{הערה|1=The social and Military aspects of the ‘Abbasid Revolution
מפתח את התיזה הזאת על ידי תיאור מפורט של המרכיבים החברתיים שנמצאו בבסיסה של התנועה שהעלתה את העבאסים לשלטון ואת המהלכים הצבאיים שאפשרו לתנועה לגבור בסופו של דבר על הצבא האומיי שהיה כוח צבאי גדול מאורגן וחזק אשר נראה היה בשעתו כבלתי מנוצח.
===האפיגרפיה הערבית בארץ ישראל===
שרון התחיל לחקור את הכתובות הערביות בארץ ישראל משנת 1968, במטרה לפרסם את כל הכתובות הערביות שנכתבו על סלע ועל אבן ברחבי ארץ ישראל. הוא ערך, בעזרת כמה מתלמידיו,
בתחום האפיגראפיה הערבית הוא חקר את החומר האפיגראפי שבארכיון מכס ואן ברשם (Max van Berchem) בז'נבה ופרסם את מחקרו בנספח לספרו הגדול על הכתובות הערביות בארץ ישראל.
שורה 54:
===יהדות, נצרות, אסלאם===
שרון ניסה לראות את הקשר בין ה[[יהדות]], ה[[נצרות]] וה[[אסלאם]], ויותר מכך – להוכיח במידה מרובה שהאסלאם לא נולד בחלל ריק, אלא גם נולד באותה מסגרת שלתוכה נולדו גם היהדות והנצרות למן השומרים ועד להתגבשותה של הנצרות כדת מדינה. בניגוד להשקפה האומרת ש[[מוחמד]] הושפע מהיהודים והנוצרים, הושפע מוחמד לדעת שרון במידה רבה מהרפרטואר של מספרי הסיפורים שהיו במזרח התיכון. חלקם הגדול של סיפורים אלה – אך לא כולם – מזכיר את סיפורי המקרא ואת המדרש (שגם הוא, אגב, ספג רעיונות ותכנים מאותו רפרטואר עשיר). כשמוחמד היה משוכנע שהוא נביא, היוו הסיפורים בסיס להתפלמסות שלו מול הדתות האחרות, כדי להוכיח שהוא נביא אמת וששליחותו היא שליחות אלוהית. הפולמוס החריף של מחמד עם ה[[פוליתאיזם|פוליתיאיסטים]], היהודים והנוצרים לא נשאר בתחום חילופי דברים אלא מצא את ביטויו בעיקר בפעילות הצבאית של הנביא נגד מתנגדיו וגם בפסוקי הפולמוס הפזורים בקוראן, שאנו מוצאים אותם כמעט בכל פרק.
שלוש הדתות: יהדות, נצרות ואסלאם ויחסן אל האלוהות, אל אחרית הימים, מוצאים את ביטויין במחקריו של שרון על יהדות, נצרות ואסלאם.
על נושאים אלה הוא כתב שני ספרים באנגלית: יהדות, נצרות ואסלאם אינטראקציה וקונפליקט
הספרים עוסקים בניתוח יחסי הגומלין וההתנגשות בין היהדות לדתות ותרבויות אחרות עמן היא נפגשה מאז [[העת העתיקה]] דרך ה[[הלניזם]] עד הנצרות והאסלאם. במסגרת חקירת ההתמודדות של היהדות עם האסלאם
}}
===השיעה המודרנית והבהאים===
שרון חקר את [[הדת הבהאית]], שהיא דת חדשה, אשר צמחה מהאסלאם והתרחקה ממנו מרחק שנות אור. שני היוצרים של הדת הבהאית היו [[שיעה|שיעים]] (הבאב ו[[בהאא אוללה|בהאא אללה]]) ויחד עם זאת נוצרה תנועה של התממשות משיחית, הכוונה לכך שיוצר הדת הבהאית, בהאא אללה (בעקבות קודמו הבאב) טען שהוא לא רק המשיח, היעוד, שמצפים לו בכל הדתות מן ה[[בודהיזם]] ועד ה[[נצרות]] כולל ה[[אסלאם]], אלא גם הדגיש שהוא הנו ההתגלות האלוהית (כלומר שבמהותו הוא האלוהות שהתלבשה לשעה בדמות אדם). על כן אין צורך יותר לא ל[[נוצרים]], לא ל[[יהודים]] ולא ל[[מוסלמים]] (במיוחד השיעים) לצפות למשיח, שהרי הוא כבר הגיע עם הופעתו של בהאא אללאה (שקבע כי קודמו הבאב היה מבשר בואו). יחד עם זאת הוא הדגיש שהוא איננו האחרון אלא התגלות לאלף שנה לפחות, היינו למילניום הנוכחי. הוא פיתח דת של [[שוויון]] מוחלט בין הגזעים והמינים ובעיקר ביטול הממסד הדתי וביטול הצורך באנשי הדת לסוגיהם. אנשי הדת נעלמים מתוך הדת וכל עבודת האל אותה הציע [[בהאא אוללה|בהאא אללאה]]
שרון התעניין בדת הבהאית עקב התעניינותו בדתות בכלל ובדתות מודרניות בפרט ובמיוחד הדתות והתנועות הדתיות שהופיעו ברחבי תבל במאה ה-19: הדת ה[[מורמונים|מורמונית]], [[אחמדים|הדת האחמדית]], ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] הגרמנים, האדבנטיסטים (תנועתו של מילר מ-1843, והאדבנטיסטים של היום השביעי) והתנועות המשיחיות השונות שהתפתחו בנצרות ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], וביהדות: [[חסידות]] [[חב"ד]]. על נושא זה כינס ועידה בינלאומית וערך ספר בשם: מחקרים בדתות ובתנועות דתיות מודרניות והאמונות הבאבית-בהאית.
}}
===לידת האסלאם בארץ ישראל===
במאמר זה שהתפרסם בספרו עמודי עשן ואש – ארץ הקודש בהיסטוריה ובהגות
הוא העלה את התיזה שראשיותיו של האסלאם הממוסד (בניגוד לאסלאם הראשוני של מחמד) נעוצים בארץ ישראל והם קשורים קשר הדוק בעניין שגילה ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] [[בית אומיה|האומיי]] [[עבד אל-מלכ]] ב[[ירושלים]] עניין שקיבל את ביטויו המובהק בבניית [[כיפת הסלע]] על [[הר הבית]] כחידוש של [[בית המקדש הראשון|מקדש שלמה]] ולאחר מכן בניית [[מסגד אל-אקצא]] על ידי בנו ויורשו.
===הכיבושים הערביים בארץ ישראל===
שרון כתב מאמר פרוגרמטי על הכיבושים הערביים בארץ ישראל שראה אור ב[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]].
{{הערה|1=קרבות ההכרעה בכיבוש סוריה על ידי המוסלמים - רקעם ומקורותיהם : מבט אחר; {{קתדרה|משה שרון|קרבות ההכרעה בכיבוש סוריה על ידי המוסלמים – רקעם ומקורותיהם: מבט אחר|104.2|104, יוני 2002, עמ' 84-31}}; ובאנגלית M. Sharon, “The Decisive Battles in the Arab Conquest of Syria,” Studia Orientalia, 101, 2007:297-357 }}
במאמר הוא טען שכל הסיפורים על הכיבושים הערביים היו סיפורי קרבות קלאסיים שהיו גם הם חלק מן הרפרטואר של מספרי הסיפורים שפעילותם מתוארת על ידי הסופרים הערבים. סיפורים אלה שיש בהם מבנים קבועים ותכנים קבועים שעניינם שעשוע במשיכת לב השומעים, מצאו את דרכם אל הכרוניקות הערביות הקדומות והחליפו את צורתם כך שבמקום מעשיות משעשעות הם הוצגו כתיאורים אוטנטיים של מאורעות שאכן קרו. למעשה כל הקרבות הגדולים המתוארים ב[[כרוניקה|כרוניקות]] הקדומות לא היו ולא נבראו. האמת הארכאולוגית היא שאין שום סימן של חורבן בסוריה כתוצאה מן ה"מלחמה" וכאשר בודקים בעין בקורתית את המקורות הערביים מסתבר שסוריה ברובה נפלה כ"פרי בשל" ללא קרבות כמעט לידי הערבים, שכן המקורות מספרים שהערים הבצורות פתחו את שעריהן והתושבים הבטיחו את עצמם על ידי הסכמים עם הכובשים.
שורה 82:
אשר לסיפורי המלחמה כאן מתגלות סתירות משמעותיים במקורות הערביים שמתארים את הכיבושים כמעט באשר לכל פרט ובמיוחד במה שנוגע למקום הקרבות הגדולים כביכול, לזמניהם ולאנשים שהשתתפו בהם. ההגזמה, שהיא הסימן המובהק של סיפורי המעשיות, מתגלה פה בכל עוצמתה, כמו למשל תיאור קרבות שבהם השתתפו לא מאות אלא מאות אלפים של לוחמים, מציאות שלא הייתה קיימת, ולא יכולה הייתה להתקיים, בשדות הקרב של ימי הביניים. ספורי גבורה במלחמות שונים, מעשי נסים ונאומים חוצבי להבות של מנהיגים גיבורים משלימים במקורות הערבים את תוכנן של מעשיות הכבושים.
וכן פרסם מאמר מקיף שבו חקר את מקורותיה של הבניה המסלמית על הר הבית ומשמעותה
{{הערה|1= M. Sharon, “Shape of the Holy,” Studia Orientalia, 102, 2009.}}
===המזרח התיכון המודרני===
בנוסף להתעסקותו בעולם האסלאמי הקלאסי, עוסק שרון גם בניתוח עולם המזרח התיכון המודרני. הוא כתב עשרות רבות של מאמרים [[פובליציסטיקה|פובליציסטיים]] שונים בנושא בעתונים וב[[כתב עת|כתבי עת]] שונים באירופה ובישראל. המאמרים התפרסמו ב[[עברית]], [[אנגלית]], [[צרפתית]] ו[[גרמנית]]. כולם עסקו בענייני דיומא בהם הביע את השקפתו על הנעשה במזרח התיכון. מאמריו התפרסמו בין השאר בכתב העת [[נתיב (כתב עת)|נתיב]], בכתב העת Shalom היוצא לאור ב[[שווייץ]] בגרמנית ובצרפתית. לאחרונה כתב שרון באנגלית ספר בשם [[ג'יהאד]] – האסלאם נגד ישראל והמערב
בספר 9 פרקים הכוללים 9 נושאים שונים על [[טרור אסלאמי|הטרור האסלאמי]] והסכנה של האסלאם הקיצוני לישראל וגם לדמוקרטיות המערביות.
===השפה הערבית המדוברת הארצישראלית===
זהו [[ספר לימוד]] שכתב שרון לשפה הערבית המדוברת בארץ ישראל, ספר שנועד לציבור הישראלי הרחב. מאז 1962/3 הוא אסף חומר לספר שנקרא "הערבית המדוברת בארץ ישראל"
הספר יצא שוב במהדורה חדשה ומורחבת כספר חדש בשם "ערבית מדוברת בהנאה" הוצאת מ' זק, ירושלים 2003-4. לספר מצורף תקליטור בקולו של המחבר. שרון בנה את ספרו על כ-1500 מילים ונגזרות של מילים שהן בשימוש הנפוץ ביותר בחיי היומיום, החל מן השוק ועד לחיי החברה, הכלכלה והפוליטיקה.
שורה 117:
==ספרים שערך==
* '''סוגיות בתולדות ארץ ישראל תחת שלטון האסלאם''', עורך משה שרון. ירושלים : [[יד יצחק בן-צבי]] בסיוע משרד החינוך והתרבות, תשל"ו.
*
* '''הד’ימים - בני חסות : יהודים ונוצרים בצל האסלאם''', [[בת יאור]] ; תרגום - [[אהרן אמיר]]; עריכה מדעית - משה שרון. ירושלים : כנה, 1986.
<div style="direction: ltr;">
שורה 139:
* {{ערוץ7||"מנהיגי ישראל מתעלמים מהתבטאויות הפלסטינים"|192800}}
* {{ישראל היום|דרור אידר|מהפכה - לא מה שחשבתם|14319|23 בדצמבר 2011}}
* הודעת ה-
==הערות שוליים==
| |||