עראבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 23:
בחפירות שנערכו בכפר בשנת 1967 נתגלתה [[כנסייה]] ביזנטית מהמאה השישית, בשטח של כ-500 מ"ר, עם רצפת פסיפס חגיגית שהועברה ל[[מוזיאון רוקפלר]] בירושלים.
עראבה מוזכרת בקצרה על ידי הנוסע הערבי [[יאקות אל-חמאווי]] בספרו [[מועג'ם אל-בולדאן]], שנכתב בתחילת [[המאה ה-13]]. במהלך ההיסטוריה הייתה עראבה כפר חקלאי, שהשתמש במרחבי [[בקעת בית נטופה]] לגידולים חקלאיים.
בעידן העותמאני השתייך הכפר עראבה למחוזות שונים באימפריה, על פי השינויים האדמיניסטרטיביים התכופים בה: למחוז ציידא (צידון), צפד (צפת), עכא (עכו) וביירות. בסוף [[המאה ה-17]] לחמו תושביה המוסלמים של עראבה כנגד ה[[דרוזים]] בחרבת סלאמה (היא צלמון). את תושבי עראבה הנהיג זיידן, סבו של [[דאהר אל-עומר]]. מספר שנים לאחר מכן הגיע דאהר עצמו לעיירה, על פי האגדה, לחפש מקלט לאחר שהרג חייל טורקי, ושם יצא לעזרתו שייח' מקומי בשם מוחמד נאסר, ולאחר שדאהר סייע לנאסר ליישב סכסוך עם כפר שכן, החלה שרשרת אירועים שהסתיימה בייסוד ממלכתו של דאהר בגליל. אל-עומר נולד בכפר עראבה בשנת 1695, כבן למשפחה עשירה. הגרעין של צבאו, בהיותו מושל הגליל היה מבני עראבה ודיר חנא. דאהר אל-עומר לא הקים לעצמו בירה קבועה ובתקופת שלטונו הוא נע בעיקר בין טבריה לעכו ולעראבה. לפיכך הפכה עראבה בתקופתו למוקד של עוצמה פוליטית-חברתית ברמת המחוז העותמאני. בית המנהלה ובית המשפט של אל-עומר ניצב עד היום בעראבה.
| |||