ליטני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 52:
בשנת [[1919]], לקראת אישור [[המנדט הבריטי]], [[התנועה הציונית]], בראשות [[חיים ויצמן]] הציגה תוכנית לממשלת בריטניה, ובה הנהר ליטני משמש כגבולה הצפוני של ארץ ישראל - עד 25 [[מייל]]ים צפונית ל"ברך" הליטני, כ"דרישה מינימלית הכרחית למימוש הבית היהודי הלאומי". היה זה במידה רבה פרי המלצת [[שמואל טולקובסקי]] - מראשי הפרדסנים בארץ ועסקן ציוני נודע. טולקובסקי טען שיהיה קל יותר ל[[מוסלמים]] שמדרום לליטני להתחבר עם המוסלמים ב[[ארץ ישראל]], ופחות ל[[נוצרים]] שמצפון לליטני. גם הוא הדגיש את העובדה שהיהודים הגרים בצור רואים את עצמם כחלק מתושבי ארץ ישראל, ואינם חוגגים יום טוב שני של גלויות.
 
אמנם ההצעה זכתה לתמיכת נשיא [[ארצות הברית]] [[וודרו וילסון]], אך ראש ממשלת בריטניה, [[לויד ג'ורג']], החליט להיצמד לכתוב ב[[תנ"ך]] מספר פעמים על גבולות ארץ המובטחת: "מ[[תל דן|דן]] ועד [[באר שבע]]", ובהסכם החדש בין בריטניה לצרפת ([[1921]]) נקבע הגבול החדש - אותו גבול הקיים היום בין ישראל ללבנון - ולפיו נהר הליטני כולו בשטחה של לבנון.
 
גם לאחר סימון הגבול, היו שהמשיכו לראות בתקופת המנדט את נחל הליטני כחלק מארץ ישראל. כך למשל, באותה תקופה נוצרו תוכניות מוקדמות להשקיית [[הנגב]] (תוכנית [[שמחה בלאס|בלאס]], תוכנית [[ג'יימס בנימין הייס|הייס]]) שהביאו בחשבון שימוש בחלק ממי הליטני במסגרתן.