מנייריזם – הבדלי גרסאות

'''מנייריזם''' הוא סגנון אמנותי ששלט ב[[אמנות פלסטית|אמנות הפלסטית]] בתקופת [[הרנסאנס]] (במיוחד בצפון [[איטליה]]), מסוף [[ציור איטלקי ברנסאנס|"שיא הרנסאנס"]] (בסביבות [[1520]]) ועד תחילת ה[[בארוק]] (בסביבות [[1600]]). הסגנון המנייריסטי מתאפיין ב[[הגזמה]], בעיוות וב[[מלאכותי|מלאכותיות]] ומושפע מ[[פיסול רומי]]. האידאל [[אסתטיקה|האסתטי]] של המנייריסטים היה יצירות [[וירטואוזי|וירטואוזיות]] שנראות קשות לביצוע, אך עם זאת נראה כאילו ה[[אמן (אמנות)|אמן]] לא השקיע בהן מאמץ. השם נגזר מהגדרתו של [[ג'ורג'ו וזארי]] את סגנונם של הציירים בדור שאחרי [[לאונרדו דה וינצ'י]] כ"מניירה מודרנה". להגדרה זו לא נלווה בתחילה טון ביקורתי. מאוחר יותר, מתוך רצון לגנות את אמני המחצית השנייה של [[המאה ה-16]], נלווה להגדרתם כ"מנייריסטים", טון ביקורתי.

 

 

המונח מנייריזם מופיע לראשונה בספרו של [[ג'ורג'יו וזארי]] - "חייהם של האמנים" - מ[[המאה ה-16]]. כשוזארי משתמש במילה 'מניירה' הוא מתכוון ל'סגנון'. כשהוא כותב שלאמן כלשהו יש מניירה, הוא מתכוון שיש לו סגנון מושלם.

 

==ההיסטוריה של המנייריזם==

 

האמנות המנייריסטית באיטליה, התרכזה ב[[רומא]], [[פירנצה]] ו[[מנטובה]]. הציור ה[[ונציה|וונציאני]], לעומת זאת, הלך בדרך שונה, אותה ניתן לראות בקריירה ארוכת השנים של [[טיציאן]]. בסוף [[המאה ה-15]], המנייריזם פרח בחצרות ה[[אירופה|אירופאיים]], שם הוא משך קהל ידען בשל השימוש שלו ב[[סמל|סמלים]] פרטיים והדגשת ייחודיות ה[[אמן (אמנות)|אמן]]. המנייריזם משקף נטייה גוברת של האמנות להשרות [[סמכות]] ויראת כבוד, ל[[בידור|בדר]] ו[[חינוך|לחנך]].