מלחמת האזרחים הראשונה בלוב – הבדלי גרסאות

אף על פי ששלטונו של קדאפי נתפס ב[[מדינות המערב|עולם המערבי]] כדיקטטורי ורצחני ואף הוטלו עליו לא פעם עיצומים, נהנתה לוב בשליטתו מחוסן יחסי ב[[יחסים בינלאומיים|זירה הבינלאומית]]. חוסן זה התבסס על שני יסודות: (1) היותה של לוב ספקית [[נפט]] מרכזית לעולם המערבי. (2) שליטתושליטת לוב במעבר פליטים מ[[אפריקה]] דרכה אל האי ה[[איטליה|איטלקי]] [[למפדוזה]], הסמוך לחופיה. עובדה זו הציבה איום מסוים על מדינות [[האיחוד האירופי]] בכלל ועל איטליה בפרט, שאם רק ירצה קדאפי, יש ביכולתו "להציף אותה בפליטים".

גל המחאות החל ב-[[15 בפברואר]], תחילה בעיר [[בנגאזי]] שבמזרח המדינה, ולאחר מכן בערים נוספות. עימותים נרחבים התפתחו בין המפגינים לבין כוחות הממשלה אשר הובילו לקריאה להפגנות כלליות במסגרת "יום זעם" בכל רחבי המדינה ב-[[17 בפברואר]]. הפגנות יום הזעם התרכזו בערים הגדולות במדינה, בהן הבירה [[טריפולי (לוב)|טריפולי]] ו[[אל-ביידא (לוב)|אל-ביידא]], [[דרנה]], אג'דאביה ואז-זינטאן. קדאפי ניסה להמעיט בערכן של ההפגנות ואף הציג עצמו בציבור ברחובות טריפולי בניסיון להראות כי לא נשקפת לו כל סכנה, אך בפועל כבר בעת זו נהרגו יותר מ-84 הרוגים[[אזרח|אזרחים]] בהפגנות.

ב-21 בפברואר השתלטו המפגינים על ערים בלוב, החשובה מביניהם העיר [[בנגאזי]], ובטריפולי נערכו עימותים קטלניים, בהם נהרגו כ-60 אנשיםאיש. המפגינים בתגובה שרפו בנייניםבנייני ממשלה וסמלי ממשלתייםשלטון, כולל בניין הפרלמנט. ארגון Human Rights Watch דיווח על לפחות 233 הרוגים במדינה. באותו יום התפשטו שמועות על כך שקדאפי נמלט ל[[ונצואלה]] או לדרום המדינה. בתגובה שידרה הטלוויזיה הלובית קטע קצרצר בו נראה השליט ב[[ג'יפ]] ואוחז מטריה (כיוון שבאותו יום ירד גשם בטריפולי והוא ביקש להוכיח שהוא נמצא בעיר). שני טייסים ב[[צבא לוב#חיל האויר|חיל האוויר של לוב]], שקיבלו פקודה לירות על מפגינים מן האוויר, ערקו ל[[מלטה]]. כמו כן התגבר זרם ה[[דיפלומט]]ים הלובים שביקשו מקלט מדיני במדינות שירותם ואף שר הפנים, [[עבד אל-פתאח יונס]], ערק.

ב-24 בפברואר נפל אזור מזרח המדינה ([[קירנאיקה]]) לשליטת המורדים ובערים [[בנגזי]], [[טוברוק]] ו[[אגדבייה]]ואגדבייה, בעוד במערב מתרחשים קרבות קשים בין [[שכיר חרב|שכירי החרב]] מן ה[[צבא לוב#הלגיון האיסלמי הפאן-אפריקאי|הלגיון האיסלמי הפאן-אפריקאי]] ונאמניו של קדאפי לבין אזרחים נושאי נשק. שלטונו של קדאפי החזיק מעמד במעוזיו, עיר הבירה [[טריפולי (לוב)|טריפולי]] ועיר הולדתו [[סירת (לוב)|סירת]]. אלפי אזרחים זרים, עובדים בתעשיית הנפט, פועלים ויועצים, חולצו על ידי ממשלותיהם מן המדינה או נמלטו דרך מעברי הגבול ל[[מצרים]] והחלו למסור עדויות לגבי מעשי [[טבח]] שמבצעים שכירי חרב במפגינים אזרחיים, בעיקר בערים [[א-זאווייה (לוב)|א-זאווייה]], [[מיסראתה]] ו[[זוורה]]וזוורה.

ב-17 במרץ [[החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם|החליטה מועצת הביטחון של האו"ם להכריז על לוב כאזור אסור לטיסה]] ולאכוף זאת באמצעים צבאיים.{{הערה|{{ynet|יצחק בן-חורין והסוכנויות|מועצת הביטחון נתנה אור ירוק לתקיפה בלוב|4044042|17 במרץ 2011|}}}} בעקבות ההחלטה הודיע שר החוץ הלובי, [[מוסא כוסא]], על [[הפסקת אש]] ועצירת כל הפעולות הצבאיות במדינה.{{הערה|{{nrg|סוכניות הידיעות|ממשלת לוב הכריזה על הפסקת אש במדינה|223/388|18 במרץ 2010||1|2}}}} כבר לאחר יומיים, ב-19 במרץ התקיפו כוחות הצבא הלובי את מעוזי המורדים אם כי ללא כוח אווירי, על מנת שלא יותקפו על ידי כוחות האו"ם. כוחות צרפתיים החלו כבר אותובאותו יוםהיום לחדור לשמי לוב, על מנת לאכוף את הפסקת האש, ולמעשה החלההחלו [[התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011)|המתקפהמתקפה של המערב על לובכנגד משטר קדאפי]].{{הערה|{{הארץ||המתקפה הבינלאומית נגד לוב: ארה"ב ירתה טילי שיוט, צרפת תקפה טנקים|1221041|19 במרץ 2011}}}}

ב-[[26 במרץ]], לראשונה מאז תחילת המתקפה הבינלאומית על לוב, הצליחו כוחות המורדים לכבוש מחדש את [[אג'דבייה]], בעזרת חיפויבסיוע והתקפותהתקפות אוויריות מצד הקואליציה הבינלאומית, שמורכבתשהורכבה בעיקר מהכוחות המזוינים של מדינות [[ברית נאט"ו]]. אג'דבייה היא עיר מרכזית בדרך הראשית שבין מחוז [[קירנאיקה]], במזרח לוב, לבין עיר הבירה [[טריפולי (לוב)|טריפולי]] שבמערב. סגן שר החוץ בממשלת קדאפי הודיע, כי כוחות הצבא התומכים במשטר נסוגו מאג'דבייה כיוון שההתקפה האווירית של כוחות הקואליציה הבינלאומית, פגעה באזרחים לוביים. בהמשך היום, נכבשה גם העיר [[בורייקה]], ממערב לאג'דבייה, על ידי כוחות המורדים, באותהתוך דרךכדי שלשיתוף חיפויפעולה ועזרה שקיבלו מהפצצות אוויריותאווירי שביצעועם מטוסי הקואליציה.