סינדרום ירושלים – הבדלי גרסאות

'''סינדרום ירושלים''' (או '''תסמונת ירושלים''') הוא סוג נדיר יחסית של [[הפרעה נפשית]], בה אדם (לרוב [[תיירות|תייר]] או [[צליין]]) הנמצא ב[[ירושלים]] משוכנע שיש לו כוחות אלוהיים ומשיחיים, שמוטלת עליו משימה משיחית, או שהוא התגלמותה של דמות [[ספרי קודש|מספרי הקודש]]. תופעה זו היא מקרה פרטי של [[מחשבת שווא]] ושל [[שגעון גדלות]], המופיעות בדרך כלל במחלות [[פסיכוזה|פסיכוטיות]] (כגון [[סכיזופרניה פרנואידית]]), ומובילות לעתים לצורך באשפוזו של ה[[לקות|לוקה]] בה ב[[בית חולים פסיכיאטרי|בתי חולים לבריאות הנפש]].

 

ה[[פסיכיאטר]] הראשון אשר הביא תיאורים קליניים של התופעה היה ד"ר [[היינץ הרמן]], שהיה מנהל בית החולים הפסיכיאטרי היהודי הראשון - [[עזרת נשים (בית חולים)|"עזרת-נשים"]], בחיבור מדעי שפרסם בשנת [[1937]]. בשנות השבעים פרסם פרופ' ליאון פרס שעבד במוסד זה סידרה של מאמרים על "משיחים מאושפזים". החל משנת 1979 ועד תחילת שנות האלפיים מרבית התיירים שהזדקקו לאשפוז הופנו ל[[בית החולים כפר שאול]], שם נערכו מספר מחקרים בנושא, ובכלל זה גם בעניין ה"תסמונת". כיום תיירים הזקוקים לאשפוז מתקבלים בכל אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בעיר. אולם, מקרים רבים כלל אינם מגיעים לאשפוז וניתן לזהותם עקב התנהגותם החריגה והדרמטית באזורי המקומות הקדושים ובבתי המלון במזרח ירושלים. אחדים מהם אף נוהגים להתראיין לרשתות טלוויזיה זרות כדי "להפיץ את דבר שליחותם".

 

 

===ממצאים חדשים===