איגרות חוב ממשלתיות בישראל – הבדלי גרסאות

נכון לשנת 2015, קניית אג"ח מיועדות מוגבלת ל-30% מההפקדה לפנסיה, וההפקדה המרבית לפנסיה מסובסדת היא בסכום של עד 41% מ[[השכר הממוצע במשק]]{{הערה|[http://sba.economy.gov.il/about/snews/documents/azmaei%20sachir.pdf תיאור ההבחנה בין עצמאי לשכיר], באתר [[הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים]] באתר [[משרד הכלכלה]]}}.

 

בעבר הונפקו איגרות חוב בלתי סחירות בשם ח"ץ (ר"ת חיים-צמוד) עבור פוליסות בעלות "תשואה מובטחת" (כגון [[פנסיה]] ו[[ביטוח מנהלים]]) בחברות הביטוח, אשר נשאה ריבית קבועה של בין 4% ל-6.2% (כתלות בשנת ההנפקה) ו[[הצמדה למדד]]. מאחר שמדובר היה בתשואה גבוהה מתשואת שוק ההון באותה העת, השימוש באיגרות אלה היה פופולרי כל כך עד שמרבית התיקים כללו אג"ח זו בלבד{{הערה|1=רון שטיין, [http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000442640 עוד על חיסכון פנסיוני: המדריך לפוליסות מבטיחות תשואה], [[גלובס]], 18 באפריל 2009}}. בתגובה, הוגבלה בשנת 1975 ההשקעה באפיק זה ל-86% מתיק ההשקעות על פי חוק, ובתחילת שנות ה-90 בוטלה הנפקת איגרות חוב אלה כליל, במטרה להזרים כספים אלה לשוק ההון{{הערה|[http://ozar.mof.gov.il/hon/2001/insurance/i_life_22b.asp פוליסות מבטיחות תשואה] באתר [[אגף שוק ההון של משרד האוצר|אגף שוק ההון]] ב[[משרד האוצר]]}}.