אומצה – הבדלי גרסאות

 

הנתחים המתאימים להכנת אומצות הם:

* '''[[מותנית]]''' ('''פילה''', מצרפתית: '''Fillet'''; אנגלית: Tenderloin) - הנתח היקר ביותר בפרה, נחשב לרך ומעודן. מקורו בגב הפרה, בסמוך לצלעות האחוריות , צמוד לסינטה, ומופרד ממנה על ידי עצם. הטעם עדין ואינו דומיננטי. אומצת הפילה מוגשת בדרך כלל בליווי רטבים.

* '''ורד הצלע''' ('''[[אנטרקוט]]''', מצרפתית: Entrecôte; אנגלית: Rib eye) הוא נתח עסיסי, צמוד לצלעות הקדמיות של הפרה. זהו נתח עתיר שומן ("משויש"), והוא נחשב למתאים ביותר לגריל על אש, שכן השומן הנמס מתמזג בטעמו עם הבשר, והתוצאה היא טעם עשיר ודומיננטי.

* '''צלע''' (אנגלית: "'''פריים ריב'''" צרפתית: côte de bœuf) הוא נתח שמקורו בצלעות האמצעיות של הפרה. נתח זה צמוד לאנטרקוט, ויש הרואים בהם נתח אחד. אין לערב נתח זה עם נתחים אחרים הקשורים בצלעות, כמו אונטר-ריב.

* '''"[[נתח קצבים]]"''' ("רוטפלייש" או "אונגלה") - נתח קטן הלקוח מתוך חלק הפרה הנקרא "פלדה" (flank), רך במיוחד ומתאים לצלייה על אש. שמו נובע מכך שזהו, לכאורה, הנתח אותו הקצבים שומרים לעצמם ולא מוכרים ללקוחותיהם.

* '''"T bone"''' - זהו נתח גדול יחסית, שמורכב מנתחי סינטה ופילה, המחוברים ביניהם על ידי עצם בצורת האות T . בארצות הברית נקרא גם '''פורטרהאוס''' (Porterhouse) (ההבחנה המדויקת בין שני השמות היא לפי כמות הפילה שבו. כדי שהנתח ייחשב לפורטרהאוס, עליו לכלול מנת פילה גדולה יותר). הנתח הוא גדול (הפורטרהאוס עשוי להגיע לשני קילוגרם ויותר), עבה ויקר.