בלוטת התריס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 56:
אבחנת החולה כסובל מפעילות יתר של בלוטת התריס נעשית באמצעות בדיקות דם הבודקות רמות TSH, T<sub>3</sub> ו-T<sub>4</sub>. במצב של פעילות יתר יעידו בדיקות הדם על רמות נמוכות של TSH ועל רמות גבוהות של T<sub>3</sub> ו-T<sub>4</sub>.
;סימפטומים נפוצים: [[דופק מהיר]] (טאכיקרדיה), [[לחץ דם גבוה]], רגישות ל[[טמפרטורה|חום]], [[הזעה]] מופרזת, ירידה ב[[מסה|משקל]] (גם כאשר מעלים את הצריכה הקלורית), עצבנות, [[אין-אונות]], הפרעות בשינה, עייפות, היפראקטיביות, רעידות, הפרעות בקצב הלב, הקאות והתגברות יציאות.
מבחינים בין מספר סוגי התפרצויות של פעילות יתר הבלוטה:
שורה 77:
;סימפטומים מוקדמים: עייפות, אי סבילות לקור, דיכאון, עצירות, כאבי מפרקים, [[זפקת]], ציפורניים דקות ושבירות, שיער דק ושביר, חיוורות, עור יבש, [[עודף משקל]], קצב לב איטי ([[ברדיקרדיה]]), הפרעות בשינה.
;סימפטומים מאוחרים: דיבור איטי, קול עמוק יותר, עור יבש ומנופח בפנים, מחזור וסת לא תקין, טמפרטורת גוף נמוכה, [[אין-אונות]].
בגוף ישנה בקרה עדינה על רמות הורמוני בלוטת התריס. ההורמונים מכילים [[יוד]], אשר נצרך מן המזון. מחסור ביוד גורם לירידה ברמת הורמוני בלוטת התריס בדם. האונה הקדמית של [[יותרת המוח]] מגיבה על ירידה בהפרשת הורמון המגרה את בלוטת התריס ([[TSH]]). אך ללא יוד לא ניתן לייצר את הורמוני בלוטת התריס, ולכן בלוטת [[יותרת המוח]] ממשיכה להפריש TSH, אשר מצטבר בדם. עודף זה של ה-TSH מצטבר וגורם לגירוי יתר והתנפחות של בלוטת התריס. התנפחות זו היא צורה של [[זפקת]] (goiter). כדי להתגבר על הבעיה, בארצות רבות צורכים [[מלח שולחן]] מועשר ביוד (או מי שתייה מועשרים ביוד), ולכן זפקת שנוצרת עקב מחסור ביוד היא נדירה בימינו.
| |||